חרדת פרידה – מה עושים?!
אהה, כן... חרדת פרידה. למרות שזה נורמלי לחלוטין ושלב שכל ילד (וכל הורה) עובר, זה עדיין לא הופך את ההתמודדות לקלה יותר.
מאת Stacie Bennett•Jan 15, 2022•5 דק׳
אהה, כן... חרדת פרידה. למרות שזה נורמלי לחלוטין ושלב שכל ילד (וכל הורה) עובר, זה עדיין לא הופך את ההתמודדות לקלה יותר.
לפי אתר Nanit.com, 'חרדת פרידה' מתייחסת לאבן דרך התפתחותית שמתרחשת אצל רוב התינוקות בין גיל 6 ל-7 חודשים, כאשר הם מפתחים את תפיסת קביעות האובייקט. זו הסיבה שהילד שלכם עלול להתחיל לבכות בהיסטריה כשאתם משכיבים אותו לישון, יוצאים לעבודה בבוקר או משאירים אותו במעון.
אני יודעת מה אתם חושבים: מה זו בכלל קביעות אובייקט? זה מושג מקצועי שפשוט אומר שהתינוק מבין שחפצים ואנשים – כמוכם למשל – ממשיכים להתקיים גם אם הם לא נמצאים בחדר או בסביבה הקרובה. תסמינים של חרדת פרידה מופיעים כתוצאה ישירה מההתפתחות החשובה הזו.
כהורים, מצד אחד אתם חושבים "איזה כיף, הם מתגעגעים אליי", אבל מצד שני אתם מתחילים לתהות אם אי פעם תוכלו לעזוב אותם ב-18 השנים הקרובות. תהיו רגועים, זה לגמרי שלב חולף והם יתגברו עליו!
החדשות הטובות? ברגע שהם ירגישו בטוחים ומוגנים, הם יירגעו והבכי ייפסק. זה עשוי לקחת כמה ניסיונות, אבל זה בהחלט ישתפר.
אם אתם מתכוננים לכניסה של הילד לגן, הנה כמה טיפים וטריקים שתוכלו ליישם כדי לוודא שחרדת הפרידה לא תשתלט על הילד שלכם.
1. תרגלו פרידות קצרות
השאירו את הילד עם מטפל או בייביסיטר לפרקי זמן קצרים ולמרחקים קצרים בהתחלה. ככל שהילד יתרגל לרעיון הפרידה, תוכלו בהדרגה להתרחק ליותר זמן ולמרחק גדול יותר.
2. תזמנו פרידות אחרי שנת יום או ארוחות
תינוקות פגיעים ורגישים יותר לחרדת פרידה כשהם עייפים או רעבים. זה מאוד יעזור להם אם תיצרו שגרה קבועה ותתמידו בה. ילדים פורחים כשיש להם עקביות וציפייה ברורה, וזה יעזור להם לא להרגיש נטושים בזמן שנת היום.
3. צרו טקס "להתראות" קצר
טקסים מעניקים תחושת ביטחון ויכולים להיות פשוטים כמו נפנוף מיוחד לשלום דרך החלון או נשיקת פרידה. אבל שמרו על זה קצר, כדי שתוכלו:
4. ללכת בלי לעשות מזה עניין גדול
אמרו לילד שאתם יוצאים ושתחזרו, ואז פשוט לכו – אל תתמהמהו ואל תהפכו את זה לדרמה גדולה. אני נותנת לבת ולבן שלי חיבוק ונשיקה, מנפנפת לשלום ויוצאת בדלת. לאף אחד מהם לא הייתה בעיה עם זה. שמתי לב שכאשר אני משתהה או עושה מזה עניין גדול מדי, התגובה שלהם שלילית יותר.
5. עמדו בהבטחות שלכם
כדי שהילד יפתח ביטחון בכך שהוא מסוגל להתמודד עם הפרידה, חשוב מאוד שתחזרו בדיוק בזמן שהבטחתם. הם צריכים לדעת שהם יכולים לסמוך עליכם ולהישען עליכם!
6. שמרו על סביבה מוכרת כשאפשר, והפכו סביבה חדשה למוכרת
הזמינו את הבייביסיטר אליכם הביתה. כשהילד נמצא מחוץ לבית, עודדו אותו להביא איתו חפץ מוכר מהבית. אנחנו מאפשרים לבת שלנו לקחת בובת פרווה לחמותי לשנת הצהריים, והיא לוקחת את השמיכה שלה לגן.
7. דאגו לדמות מטפלת ראשית קבועה
אם אתם שוכרים מטפלת, נסו לשמור על אותה הדמות לטווח ארוך כדי למנוע חוסר עקביות בחיי הילד. לקחנו את הבת שלנו לגן שלה כשבועיים לפני שהיא התחילה ללמוד שם באופן רשמי. הגננות הציעו שנצא מהחדר וניתן לה לשחק עם הילדים האחרים. היא התמודדה מדהים. למעשה, היא בכלל לא רצתה לעזוב :(
8. הפחיתו חשיפה לתכנים מפחידים בטלוויזיה
הסיכוי של הילד לחוות פחדים יורד כשהתוכניות שהוא צופה בהן אינן מפחידות. הבת שלי אוהבת סרטים מפחידים, אבל אנחנו עדיין משתדלים להגביל אותם כדי למנוע קשיים בהרדמה בלילה או כשהיא מתנסה במשהו חדש.
9. נסו לא להיכנע
הרגיעו את הילד והזכירו לו שהכול יהיה בסדר – הצבת גבולות עקביים תעזור לו להסתגל לפרידה. קל יותר להגיד מאשר לעשות, במיוחד כזה קורה בזמן ההשכבה לישון. לפעמים פשוט צריך להתרחק מעט. כל עוד הם שבעים, נקיים ובטוחים, זה בסדר לתת להם לבכות קצת.
לפי אתר Nanit.com, ישנם כמה שלבים שונים בחרדת פרידה. חרדת פרידה נמשכת בדרך כלל בין שבועיים לשלושה שבועות ויכולה לצוץ לכל אורך תקופת הינקות והפעוטות, ואף מאוחר יותר בילדות. אצל תינוקות מתחת לגיל שנתיים, היא נפוצה במיוחד בגילאים הבאים:
- 6 עד 7 חודשים: בסביבות הזמן הזה, ולפעמים אפילו מוקדם יותר, תינוקות רבים מפתחים את תפיסת קביעות האובייקט.
- 9 עד 10 חודשים: בשלב זה התינוק מתחיל להבין הרבה יותר טוב את שגרת היום-יום שלו. "חרדת פרידה עלולה להתעורר מחדש סביב הזמן הזה, כיוון שתינוקות מתחילים להבין תרחישים חברתיים שונים בצורה טובה יותר." הם מבינים: "אה, מורידים אותי בבוקר במעון, ואמא הולכת לזמן ממש ארוך." (nanit.com)
- 13 עד 14 חודשים: בשלב זה, התינוק עשוי להתקשות להביע את מה שהוא מרגיש, מה שעלול להוביל לחזרה של חרדת הפרידה. בתקופה זו יש להם הבנת שפה מעולה, כלומר הם מבינים מה אתם אומרים, אבל הם עדיין לא מסוגלים לבטא את רגשותיהם. הם רוצים להגיד: 'למה אתם חייבים ללכת לעבודה? למה אתם עוזבים אותי?' אבל הם לא יכולים לומר זאת, ולכן הם בוכים."
כהורים, גם אנחנו עלולים לחוות סוג של חרדת פרידה. היא אולי לא תהיה עוצמתית כמו זו של התינוקות, אבל אנחנו בהחלט מרגישים אותה כשאנחנו רחוקים מהילדים לפרק זמן ממושך. זה מצב מלא סתירות, נכון? אנחנו זקוקים להפסקות, אבל כשהילדים לא בסביבה, אנחנו מוצאים את עצמנו חושבים "טוב, מה עושים עכשיו?" או "אני כל כך מתגעגעת אליהם".
חרדה של הורים?
אני יודעת שהיה לי קשה מאוד לעזוב את שני הילדים שלי בפעמים הראשונות לאחר שהם נולדו. פרידה מילדים היא לא דבר פשוט. עברה לי המחשבה בראש שאף אחד לא יוכל לטפל בהם כמו שבעלי או אני יכולים. הדברים שעזרו לי היו:
- לכתוב לוח זמנים מפורט למטפלת. תהיו מפורטים ככל שתצטרכו. ודאו שרשמתם את כל המידע החשוב וכל מידע רפואי שנחוץ בזמן שאתם לא נמצאים;
- לבקש תמונות והודעות עדכון. זה ממש הרגיע אותי לראות את הילדים ולדעת שהכול בסדר איתם גם בלעדינו;
- לצאת רק לכמה שעות בודדות בכל פעם. כשרק התחלנו לצאת ולהשאיר את הילדים, אולי נעדרנו לשלוש שעות בלבד. זה סיפק מספיק חופש, אבל גם נתן לי את הביטחון שאראה אותם ממש בקרוב. ככל שעבר הזמן, הרגשנו בנוח יותר להשאיר אותם לפרקי זמן ארוכים יותר!;
- להיות מוכנים ככל האפשר. נהגתי להשאיר הרבה יותר אוכל וחלב ממה שבאמת היה צריך. תמיד הכנתי סטים נוספים של בגדים להחלפה למקרה של תקלות חיתול בלתי צפויות. הידיעה שלמטפלת יש את כל מה שהיא צריכה הפיגה את החרדה שלי.
זכרו, כמו כל דבר, זה רק שלב. אנחנו והילדים שלנו נתגבר על זה בסופו של דבר. נסו לשמור על רוגע ואל תהססו לבקש עזרה אם אתם זקוקים לה!
על הכותב/ת