האמת על גיל שלוש והתקפי הזעם: איך להתמודד עם "גיל שלוש הנורא"?

כשילדכם מגיע לגיל שלוש, אתם פתאום מבינים שהאדם הקטן הזה עשה קפיצה ענקית בהתפתחות – ובאישיות. 

במאמר זה

• איך להתמודד עם גיל שלוש
• איך מתמודדים עם בעיות התנהגות בגיל שלוש?
• התמודדות עם ילדי גיל שלוש במקומות ציבוריים
• מה לעשות כשקשה לכם עם ילדכם בגיל שלוש ואתם זקוקים להפסקה

ללמוד איך להתנהל עם ילדים בגיל שלוש זה קצת כמו לנסות לצוף במים סוערים. כי מצד אחד הקטנטנים שלכם עושים צעדי ענק, ומצד שני הם מאוד רגשיים ורק לומדים איך לבטא את עצמם. יש להם אישיות סוערת, ואוצר המילים שלהם גדל משמעותית. זהו שלב קריטי ברכישת שפה ואוריינות – הם לומדים מילים חדשות ומשפטים ארוכים יותר. 

אבל במקביל, הם הופכים לעיתים לדעתניים ועקשנים במיוחד. אז מהן הדרכים הטובות ביותר להתמודד עם גיל שלוש?

איך להתמודד עם גיל שלוש

הזכרתי קודם שלהתנהל עם ילדים בגיל שלוש זה כמו לנסות לצוף במים. אם תשתוללו ותשחו מהר מדי – תתעייפו ותשקעו, ובמקרה הזה פשוט תסיימו מתוסכלים וכועסים על הילד. אם תהיו איטיים מדי – לא תצליחו לצוף. בדיוק כך צריך להתנהל בגיל שלוש: צריך למצוא את הקצב הנכון ולהתאים את עצמכם לפי הצורך.

חשוב שתשימו לב לתגובה שלכם כשהקטנטנים מתחילים בהתקף זעם רק כי הם רוצים שהדברים ייעשו בדרך מסוימת.

לפעמים תגלו שעדיף לנהל משא ומתן ולהגיע להסכמה משותפת עם האדם הקטן שלכם. חשוב גם להבין שהאופי העקשן או התגובות הסוערות הם רק שלב חולף. הם עדיין קטנים ולומדים.  

בני 3 עדיין לומדים להבין את העולם שסביבם. רוצים לדעת עוד על אבני הדרך שלהם? בדקו בשאלון ההתפתחות (Screener) של Speech Blubs.

זהו השלב שבו לומדים לראשונה לבחור את המלחמות שלכם. אם הקטנטנים מתעקשים ללבוש פריט לבוש שלא תואם שום דבר – זה לגמרי בסדר לוותר להם ולשמור את האנרגיות למאבקים שבאמת חשובים. 

עניין נוסף שעולה לעיתים קרובות הוא בקשות מוזרות של הילדים. בראש שלכם זה לא יישמע הגיוני כלל, ואולי תנסו להסביר להם בהיגיון למה זה לא מתאים. מניסיון של אינספור ניסיונות כאלה – זה היה שיעור חשוב עבורי כהורה: ילדים בני שלוש הם פשוט לא יצורים רציונליים במיוחד.

כאן חשוב להבין ולקבל שלקטנטנים שלכם עדיין אין את כישורי החשיבה הלוגית וההיגיון של מבוגרים.

איך מתמודדים עם בעיות התנהגות בגיל שלוש?

הצבת גבולות בגיל שלוש דורשת גישה שונה, כי אי אפשר לדעת מראש איך הם יגיבו. ואם התנהגות מסוימת מתסכלת אתכם, חשוב להגיב בעדינות וברוגע. 

הנה כמה טיפים להתמודדות עם קשיי התנהגות: 

• אפשרו יותר זמן למעברים. כשהבת שלי בת ה-3 שקועה במשחק או בפעילות, היא לא תרצה לעבור הלאה עד שהיא תחליט שהיא מוכנה. גיליתי שתוספת של זמן מראש עובדת הכי טוב, יחד עם ספירה לאחור. תוספת של 15 דקות לרוב עושה את העבודה. 
• תנו להם אפשרויות בחירה כדי למנוע מאבקים. אם אתם רוצים להגיע לתוצאה מסוימת, הציעו שתי אפשרויות ששתיהן מקובלות עליכם. תנו להם לבחור מתוכן, כך שירגישו שיש להם שליטה במצב.
• שאלו אם הם צריכים עזרה כשהם מתקשים. במקום לעשות זאת במקומם, תנו להם לנסות בעצמם. לאחר מכן שאלו אם הם רוצים עזרה, בלי לקפוץ מיד עם הסברים של "ככה עושים את זה" ובלי להילחץ או להתעצבן אם הם פורצים בבכי.
• נסו להקשיב. התגובות הרגשיות עוצמתיות במיוחד בשלב זה, לכן עזרו לילדיכם להתמודד עם הרגשות הגדולים שלהם. למדו אותם איך לזהות ולהכיל תחושות של בלבול ותסכול. 

אם בסופו של דבר אתם נדרשים להציב גבול או להעיר, הקפידו להסביר מה לא היה כשורה ואיך ניתן לתקן. הפכו זאת להזדמנות ללמידה במקום לחוויה שלילית.  

עם הבת הצעירה שלי גיליתי שהרמת קול כשאני כועסת רק גרמה לה להרגיש רע עם עצמה. היא הייתה אומרת "אני מצטערת", ואני הייתי מרגישה נורא.

כהורים, עלינו לזכור שהם סקרנים מאוד, חוקרים את הסביבה ושואלים המון שאלות.

התמודדות עם ילדי גיל שלוש במקומות ציבוריים

אני נזכרת בחברה טובה שחוותה תקופה קשה במיוחד עם בנה בן השלוש. במקרה שלה, הילד פשוט מתח את כל הגבולות: מרדנות והתקפי זעם מלאים בכל מקום, בתדירות כה גבוהה שהיא הייתה מוטרדת ונסערת כל הזמן.

היא הרגישה מובכת ומותשת. לעיתים קרובות היא ניסתה להתבדח על כך, אך זה גבה ממנה מחיר כבד.  

אם אתם מרגישים שגיל שלוש נהיה גדול עליכם, קודם כל זכרו שכל ההורים עוברים את זה. שנית, טפלו בהתנהגות במקום צדדי ושקט יותר, הרחק מההמון.  

אל תנסו להשתיק את הילדים בציבור על ידי צעקות בחזרה. במקום זאת, עצרו את כל מה שאתם עושים, רדו לגובה העיניים שלהם והתייחסו להתנהגות ברוגע. דברו בצורה ברורה ועקבית. ייתכן שהם ימשיכו לבכות, אך בסופו של דבר זה יחלוף. 

הסחת דעת של הפעוט היא אחת הדרכים היעילות ביותר לצלוח התקף זעם.

מה לעשות כשקשה לכם עם ילדכם בגיל שלוש ואתם זקוקים להפסקה

לכל הורה יש נקודת שבירה ולפעמים העייפות מכריעה. לכן חשוב מאוד לפנות זמן גם לעצמכם.  

בנוסף, יצירת עיסוקים לקטנטנים תהפוך את העניינים להרבה יותר פשוטים. הנה כמה רעיונות:

• מצאו חוג או פעילות העשרה שמתאימים לגילם.
• קבעו מפגשי משחק קבועים עם חברים.
• הזמינו בני משפחה לביקור.
• היפגשו מדי שבוע עם הורים אחרים לחברים, וצרו מרחב נעים ומהנה גם עבורכם וגם עבור הילדים.

זכרו שהשלב הזה יעבור, וזה לגמרי טבעי שיש ימים קשים. תיהנו מהרגעים הקטנים כשהם עוד צעירים. והכי חשוב – הבינו שאלו אבני דרך התפתחותיות חיוניות לעתיד ילדכם.