איך נוכל לשפר את התקשורת שלנו עם הילדים?
אם אתם קצת כמוני, תקשורת עם ילדים יכולה לפעמים להיות מתסכלת במיוחד. שאלות בלתי פוסקות, הוראות שלא מתבצעות, המבט המזוגג על פניהם כשאנחנו מזכירים להם משהו שאמרנו...
אם אתם קצת כמוני, תקשורת עם ילדים יכולה לפעמים להיות מתסכלת במיוחד. שאלות בלתי פוסקות, הוראות שלא מתבצעות, המבט הבוהה על פניהם כשאנחנו מזכירים להם משהו שאמרנו קודם לכן, היכולת המדהימה שלהם לזכור עוגייה שהובטחה להם, אך שכחה מיידית של בקשה להביא משהו. אנחנו מבלים את שנותיהם הראשונות בניסיון לגרום להם לדבר יותר, ובשנים שלאחר מכן רק מייחלים לקצת שקט.
האמת היא שהילדים שלנו הם בשום אופן לא שותפים מושלמים לשיחה, אבל מצד שני, זה נכון באותה מידה גם לגביי. ריכזתי כאן כמה עובדות שנכונות לגביי, ואני מניחה שהן נכונות גם עבור מבוגרים רבים, ועשויות לתת לנו קצת תובנה, לבנות קצת הבנה וליצור קצת אמפתיה כלפי האנשים הקטנים שבחיינו.
4 עובדות על האופן שבו אנו מתקשרים – ומה הן מלמדות ילדים
1. אם אני לא רושמת את זה, אין סיכוי שאזכור.
יש לי זיכרון נוראי, ולכן כל החיים שלי מתנהלים לפי רשימות מטלות, יומנים ופתקיות ממו. זה נובע משילוב של עומס או חוסר ריכוז בזמן ההקשבה, להקשיב ואז מיד לשכוח, או להקשיב ולשכוח מאוחר יותר. כרגע, למשל, אני יודעת שיש לי כ-26 משימות ברשימה, אבל לא אוכל לומר לכם אפילו אחת מהן בלי להציץ בה. האם זה נשמע לכם מוכר?
העניין הוא שכמבוגרים, בתקווה כבר פיתחנו אסטרטגיות שעוזרות לנו להקשיב, לזכור ולשלוף מידע בהמשך. חלקנו מנסים לזכור שם של אדם חדש על ידי קישורו למישהו מוכר, אחרים חוזרים על כתובת בראש כמה פעמים כדי שתיתפס, סופרים פריטים על האצבעות או משתמשים בכתיבה ובטכנולוגיה.

עם זאת, לילדים שלנו לעיתים קרובות אין את האסטרטגיות האלו. הם עדיין לא למדו אותן או שהם פשוט לא בשלים מספיק כדי להשתמש בהן. לכן, כשאנחנו מבקשים מהם להביא שלושה דברים מהמטבח, שואלים מה הם עשו בבית הספר, מה הם צריכים לטיול השנתי או איך קוראים לסייעת החדשה, אין זה פלא שהם מתקשים. הם עדיין לומדים לכוון את הקשב שלהם, לסנן הסחות דעת, להתמודד עם משפטים ארוכים יותר ולשלוף מידע.
נוכל לשפר את התקשורת עם הילדים אם נתבונן בעובדות הללו. אנחנו יכולים לעזור להם על ידי לימוד אסטרטגיות פשוטות כמו ספירה על האצבעות, חזרה על הוראות בקול רם כדי לעזור לזיכרון, ציור רשימת מטלות מאוירת, ולימוד חרוזים ושירים משעשעים לשינון מידע חדש.
2. אני יוצאת מנקודת הנחה שאנשים יכולים לקרוא את המחשבות שלי.
בעלי צריך להזכיר לי שוב ושוב שהוא לא יכול לקרוא את המחשבות שלי. לעיתים קרובות אני מניחה שהוא יודע איך עבר עליי היום, שהוא יודע על המייל הנוראי שקיבלתי, שהוא יכול לנחש מה אני רוצה לארוחת ערב, או שהוא פשוט "מבין למה אני מתכוונת" במהלך שיחה. כולנו נופלים למלכודת הזו עם אנשים שאנחנו מכירים היטב, ומניחים שהם מכירים אותנו מספיק כדי לקרוא בין השורות, להבין רמזים ולקלוט את הפואנטה. ובכן, הילדים שלנו עושים בדיוק אותו הדבר.
המוח של ילדים צעירים ממש מחווט בצורה הזו. זה נקרא 'תאוריה של התודעה' (Theory of Mind). בהתחלה, ילדים מתקשים להבין שלא כולנו חושבים ומרגישים את אותו הדבר באותו הזמן. עם הזמן הם לומדים שאמא יכולה להיות שמחה בזמן שהם משועממים, או שאבא יכול להתרגש בזמן שהם מפוחדים. ככל שהם גדלים זה נהיה מורכב עוד יותר, כי אנשים יכולים לומר ולעשות משהו אחד ולהרגיש משהו שונה לגמרי – למשל, אחותי עשויה לומר שהיא "בסדר" כשהיא בעצם עצובה, או שחברה יכולה לבכות מאושר ביום אחד ומעצב ביום שלמחרת.

הילדים שלנו נמצאים במסע מתמיד של גילוי, לא רק של הרגשות שלהם והמחשבות שלהם, אלא גם של אלו של כל הסובבים אותם. יהיה להם קשה לקבל את העובדה שאמא לא ידעה מעצמה שהם ממש רצו פירה לארוחת ערב, שהם רצו את הכוס האדומה ולא את הכחולה, או שאבא לא מנחש אוטומטית שהם מודאגים ממשהו שקרה בגן או בבית הספר. התפקיד שלנו הוא לעזור להם ללמוד, להבין ולתקשר.
יש דרכים לשפר את התקשורת עם הילדים שלכם! נסו לשוחח על רגשות במהלך זמן משפחתי, כדי שילדכם ילמד שלאנשים שונים יש רגשות שונים; ספרו ושאלו זה את זה על מה שקרה במהלך היום; ובמצבים מורכבים, אמרו לילדכם במפורש שאינכם יכולים לדעת מה עובר לו בראש או מה הוא מרגיש, ושהוא יכול לעזור לכם לעזור לו אם הוא ידבר, יראה ויסביר. תוכלו גם להיעזר באפליקציה ללימוד דיבור כמו Speech Blubs, הכוללת חלקים נהדרים על רגשות שיעזרו לילדכם להבין מה הוא רוצה לבטא.
3. אני יכולה לדבר בלי סוף.
רובנו אוהבים לדבר. גם אם אנחנו לא מתלהבים מלעלות על במה ולדבר מול קהל גדול, רובנו נהנים לקשקש עם חברים ובני משפחה, ולחלוק מחשבות, רעיונות, רגשות וחוויות. כשאנשים שואלים אותי למה למדתי כדי להיות קלינאית תקשורת, אני עונה (בציניות קלה) שזה בעצם תואר בדיבור, אז הנחתי שאהיה די טובה בזה.
עבור הילדים שלנו, דיבור, שפה ושיחה הם עדיין דברים חדשים ומרגשים להפליא! הם בילו את השנים הראשונות לחייהם בהתבוננות בכם מדברים עם אחרים מבלי שהם יכלו להשתתף בכך בעצמם, והיו להם רגשות, צרכים ורעיונות שלא היו להם את המילים לבטא. ועכשיו, סוף סוף, יש להם פתאום את היכולת לדבר ולהשתלב, להצחיק, לשתף ברעיונות המשעשעים שלהם ולהראות שהם חכמים, מצחיקים ובעלי דעה. הם יכולים סוף סוף לשאול את השאלה שבערה בהם ולקבל החלטות שאחרים יבינו. אין זה פלא שברגע שהם מתחילים, הם פשוט לא עוצרים!

זה יכול להיות קל מאוד להרגיש מתוסכלים מהדיבור הבלתי פוסק, אבל כשמתאפשר לכם, קחו צעד אחורה ותיהנו מזה. השפה היא המפתח לעולמו של הילד הקטן שלכם, והוא מפיק ממנה את המרב. העריכו את התקשורת עם הילדים שלכם! תוכלו לעזור להם ללמוד כללים חברתיים של מתי לדבר ומתי להקשיב על ידי הדגמה אישית ושיח על תורות והמתנה. אך הקפידו לעצור ולהקשיב, כדי שילמדו שקולם נשמע, שיש להם מה לומר, ושלמה שהם אומרים יש חשיבות.
4. אני מחפשת בגוגל כל הזמן!
סטטיסטיקות מראות שהאדם הממוצע מחפש בגוגל כ-1,200 פעמים בחודש, ואם אתם קצת כמוני, אני מהמרת שהמספר הזה אף גבוה יותר! רק היום חיפשתי בגוגל איך להגיע לבית של חברה, כמה גרם יש באונקיה, מה שם השיר ששמעתי ברדיו, שעות הפתיחה של הסופר, ומאיזה גיל תינוק צריך להתחיל למרוח קרם הגנה. אני שואלת מיליוני שאלות ביום... וכך גם הילדים שלנו.
בכל רגע נתון, בכל סופרמרקט ברחבי הארץ, תמיד יהיה ילד במעבר הסמוך שישאל את הוריו: "אפשר לקבל את זה? למה? מה זה? מי זאת הייתה אמא? מה האישה הזו עושה? אפשר עוגייה?" כולנו שמענו אותם, וזהו חלק בלתי נפרד מהתקשורת של הורים עם ילדים. עבור ילדכם, אתם הגוגל שלהם! אתם מקור המידע היודע-כול. כל מה שהם לא יודעים (וזה המון) וכל מה שהם רוצים לדעת יגיע כנראה דרככם. אתם שומרי הסף של עולם הלמידה והשפה שלהם. וזה עלול להיות מעייף ושוחק להפליא!

שוב, קחו נשימה עמוקה והקשיבו. הקשיבו למה שהם רוצים לדעת. הם מנסים להבין את העולם שבו הם נמצאים. כל כך הרבה ממה שהם רואים וחווים ביומיום מרגיש להם כמו פעם ראשונה. הם ספוגים של ידע שהם משתוקקים לקלוט. הם רוצים להבין, ובעיקר רוצים להיות יותר כמוכם, ולכן הם רוצים לדעת לחלוטין כל מה שאתם יודעים – והדרך היחידה לעשות זאת... היא פשוט לשאול!
אז השבוע, באמצע יום עמוס שכולו שאלות, כשהם לא נראים מקשיבים, בזמן שהם מבקשים שוב את העוגייה שהבטחתם להם לפני 12 שעות, וכשהם מספרים לכם את אותו הסיפור בפעם המיליון... עצרו, הקשיבו וענו. זה הזמן לשפר את התקשורת עם הילדים שלכם! אם אתם תעשו זאת, הם ילמדו לעשות זאת בעצמם. זוהי תקופת זהב של למידה וצמיחה שבה אתם כל עולמם. נצלו אותה במלואה. היא לא תימשך לנצח.
מאת El Robertson