איך לרתום ילדים לשיתוף פעולה בטיפולי קלינאות תקשורת
ילדים עלולים לחשוב שזה משעמם, לא להתחבר אל קלינאית תקשורת, לא ליהנות מהמשימות או לא להסתדר עם שאר הילדים בקבוצה.
מאת Stacie Bennett•Feb 1, 2022•4 דק׳
ילדים עלולים לחשוב שזה משעמם, לא להתחבר אל קלינאית תקשורת, לא ליהנות מהמשימות או לא להסתדר עם שאר הילדים בקבוצה.
אני מאמינה שחשוב מאוד שנשנה את דרך החשיבה שלנו כקלינאיות תקשורת: מ-"למה הילד לא משתף פעולה בטיפול?" ל-"מה אני יכולה לשנות בסביבה כדי שהילד ירצה ללמוד?". לעיתים קרובות מדובר בפתרון פשוט מאוד, אך אם הילד אינו מסוגל לתקשר ולהסביר מה הבעיה, הוא מגיב בדרך שלילית – למשל בחוסר שיתוף פעולה או בהתנהגות מאתגרת.
ילדים עושים רק מה שעובד עבורם, או מה שאנחנו, כמבוגרים, לימדנו אותם בטעות בעבר. אם ילד זוחל מתחת לשולחן ומסרב לשתף פעולה וההורה לוקח אותו הביתה, הילד לומד בטעות איך לחמוק ממצבי למידה. אם לילד יש חוויות רבות של כישלון במצבי למידה, זה לא מפתיע שתהיה לו מוטיבציה לברוח מהם. הורים שאלו אותי לא פעם אם כדאי לקחת את הילד הביתה ותמיד עניתי: "לא". עדיף לי להתמודד עם מפגש קשה ומאתגר (או אפילו ארבעה) מאשר שהילד יבין שהוא יכול פשוט להתחמק מהטיפול.
לכן, אם הילד מנסה לברוח או להתחמק ממצבי למידה, עלינו לעשות שני דברים.
1. לזהות את הטריגרים של הילד שלכם
ראשית, עלינו לוודא שהתנהגות הילד לעולם לא תוביל שוב להימנעות או בריחה. איך עושים זאת? בתחילתו של כל קשר טיפולי, חשוב להיזהר ברמת הדרישות שאנו מציבים בפני הילד. עלינו להימנע ממתן הוראות לביצוע משימות שאיננו מוכנים או מסוגלים ללוות ולתמוך בו עד להשלמתן. עלינו ללמוד מהם הטריגרים שלו ומה גורם לרצון לברוח. היה לי מטופל שהיה בורח מיד מהחדר בכל פעם שהוצאתי צעצוע מסוים. ברגע שהחבאתי את אותו צעצוע, הוא הפסיק לנסות לברוח מטיפולי קלינאות תקשורת.
בתור התחלה, אנחנו מנסים לגלות המון דברים שונים שמניעים את הילד ומעניקים לו אותם ללא תנאי. הדברים האלה, שהילד נהנה מהם ויוצרים אצלו עניין, הופכים לחיזוקים פוטנציאליים. מוטיבציה היא חלק קריטי בהוראת כל מיומנות שהיא.
אם אין שום דבר שמניע את הילד, לא יהיה לנו במה לחזק את המיומנויות שאנחנו רוצים ללמד. ללא חיזוקים, אין למידה. אלו יכולים להיות מדבקות, מחקים מיוחדים או בחירת הפתעה מקופסת פרסים. באופן אישי, אני משתדלת להימנע משימוש באוכל כחיזוק!
2. צרו סביבת למידה מתגמלת ומעצימה
הדבר השני שעלינו לעשות אם הילד מנסה לברוח או להימנע ממצבי למידה הוא לוודא שאנחנו מלמדים אותו בדרך שתאפשר לו לחוות הצלחה.
כבני אדם, אנחנו נוטים ליהנות מדברים שאנחנו טובים בהם ולהימנע מדברים שקשים לנו. כשלמטופלים צעירים יש אפרקסיה של הדיבור, אנו מבקשים מהם לעשות משהו שמאתגר אותם במיוחד. ככל שהילדים גדלים, כך הם צוברים יותר חוויות של תסכול וכישלון בניסיונות לדבר. לכן, עלינו לספק הדגמות ותיווך שיאפשרו להם להגיע לקירוב מוצלח של ההפקה, ולחזק בהתלהבות כל ניסיון שלהם להפיק את צליל המטרה או את התנועה הנדרשת.
חשוב להביט גם על תפקיד ההורים. אתם האנשים החשובים ביותר בחיי ילדכם. התפקיד שלנו, כקלינאיות תקשורת, הוא להדריך ולהכשיר אתכם כיצד לעזור לו בצורה הטובה ביותר בסביבה הביתית. כל אינטראקציה יומיומית היא הזדמנות ללמידה עבור הילד, לכן ודאו שכל מי שנמצא סביבו מעביר את המסרים שאתם רוצים שילמד.
עם כל הקושי שבדבר, חשוב שכולם ישמרו על עקביות. אם קלינאית תקשורת משתמשת בחיזוקים חיוביים כדי להפחית התנהגות לא רצויה, קריטי שהתהליך יימשך ויישמר גם בבית. ברור לנו שזה קל יותר להגיד מאשר לבצע. לדוגמה, אם אתם מנסים להפחית התקפי זעם לפני השינה כי הילד מסרב להישאר במיטה, בכל גישה שתבחרו ללילה אחד – עליכם להקפיד על עקביות מלאה. זה נכון גם אם הוא צועק ונכנס לסערת רגשות של ממש.
עקביות היא המפתח להצלחה בכל סוג של טיפול, ולא רק במסגרת קלינאות תקשורת. התייעצו עם קלינאית תקשורת כדי לקבל רעיונות לדרכי הנעה ופעילויות שתוכלו לעשות בבית כדי לשמור על העניין של ילדכם.
בכנות מלאה, אם הטיפול אינו מראה שיפור, אני ממליצה לשקול החלפת מטפלת. לפעמים פשוט אין חיבור וכימיה בין הילד למטפלת מסוימת, וזה לגמרי בסדר! זה לא יפגע ברגשותיה של קלינאית תקשורת – זה קורה! עדיף להבין זאת מוקדם ולעשות שינוי, מאשר להתעקש לאורך זמן ולראות שהילד אינו מתקדם בקצב שהיה יכול!
על הכותב/ת