מהי הפרעת קשב (ADD)?

ילדים המאובחנים עם הפרעת קשב (ADD) עשויים להתחיל להראות סימנים לקשיים בקריאה ובלימודים כבר עם כניסתם לבית הספר.

הורים רבים שואלים אותי מה ההבדל בין שלושת הסוגים השונים של הפרעות קשב (כן, יש שלושה), ומה אפשר לעשות בבית כדי לעזור לילד. מאמר זה עוסק בדיוק בנושאים אלה ומעניק מבט מעמיק יותר על ההפרעה.

מה ההבדל בין ADD ל-ADHD?

ילדים עם ADD עשויים להתמודד עם לקויות למידה ונמצאים לעיתים קרובות בסיכון לבעיות משמעת חוזרות בבית הספר. אלה הילדים שיאמרו, "ידעתי שזה לא בסדר, אבל פשוט לא הצלחתי לשלוט בזה". למעשה, מבוגרים ובני גילם עלולים להסיק בטעות שתלמידים אלה פשוט עצלנים בגלל חוסר הקשב למשימות והקושי בהשלמת מטלות.

למרות ש-ADD נפוצה מאוד, תפיסות שגויות לגבי ההפרעה ממשיכות להתקיים. היפראקטיביות יכולה להיות מרכיב נוסף של הפרעת קשב, או הפרעת קשב ופעלתנות יתר (ADHD), והיא כוללת גם קשיי התנהגות.

סוגי ADD/ADHD

ישנם שלושה סוגים של ADD/ADHD שגורמים לתסמינים דומים, ובכולם קיים מרכיב של קשיי קשב, אך ההבדלים העיקריים נעוצים בהתנהגויות האחרות המתלוות לחוסר היכולת להתרכז.

1. ADHD-HI (היפראקטיבי-אימפולסיבי) - ילדים המאובחנים עם סוג זה לא רק יתקשו להקשיב בבית הספר, אלא עלולים להיות גם היפראקטיביים ואימפולסיביים. אלה הילדים שפשוט אינם מסוגלים לשבת במקום לא משנה מה תנסו, ואומרים או עושים את הדבר הראשון שעולה בדעתם (גם אם מדובר ברעיון לא מוצלח);
2. ADHD-I (לא קשוב / מוסח) - הפרעה זו שכיחה יותר בקרב בנות. הן מתאפיינות בחוסר קשב מובהק, במיוחד כאשר ישנם מסיחי דעת מרובים;
3. ADHD-משולב - כפי שוודאי ניחשתם משמו של סוג זה, ילדים המאובחנים איתו מציגים תסמינים של כל המאפיינים יחד. לילדים המאובחנים עם הסוג המשולב יש את השכיחות הגבוהה ביותר של בעיות משמעת אם אינם מאובחנים ומטופלים.

אבחון

אם אתם חושדים שלילדכם יש הפרעת קשב עם או בלי היפראקטיביות, מומלץ לשוחח עם יועצת בית הספר, המורה או רופא הילדים לגבי הטיפול המתאים. אם יש לכם חששות, התחילו את השיחות הללו כבר היום.

רופא הילדים עשוי להמליץ על פנייה לפסיכולוג ילדים, שיוכל לבצע אבחון רשמי כדי לבדוק האם הילד עומד בקריטריונים של ADD, ואיפה הוא ממוקם על הרצף. בדיקה זו לא רק עוזרת להבדיל בין ADD לבעיות אחרות המקשות על הלימודים, אלא מהווה גם חלק ממעקב אחר תגובת הילד לטיפולים ולהתערבויות לאורך זמן.

אם הילד מקבל אבחנה, רופאים לרוב ימליצו על טיפול תרופתי כדי לשלוט בתסמינים. למעשה, טיפול תרופתי נרשם לכ-88% מהילדים המאובחנים עם ADD/ADHD. ישנם מספר סוגי תרופות, כך שאם סוג מסוים אינו עובד, הרופא יחליף לרוב לסוג אחר.

חשוב לזכור לבצע הערכה מחודשת כשהילד מגיע לגיל ההתבגרות. הגוף משתנה מאוד בתקופה זו, ורק משום שתרופה עבדה היטב מגיל חמש, זה לא אומר שהיא תמשיך להשפיע באותו אופן לאחר שלב זה בחיים.

טיפול תרופתי אינו אפשרות הטיפול היחידה. רוב הרופאים ימליצו לנסות גם הדרכת הורים או טיפול התנהגותי (עיצוב התנהגות). מטפל מומחה ל-ADD/ADHD יכול לעזור לכם בכך. כדאי גם לבדוק שינויים תזונתיים.

מחקרים מראים כי חלבון חשוב במיוחד לילדים בגיל בית הספר. הם זקוקים ל-28 עד 45 גרם חלבון ביום, כמות שרוב הילדים אינם צורכים. מחקרים מסוימים הצביעו על כך שדיאטות אלימינציה (הימנעות ממוצרי חלב, חיטה/גלוטן, ביצים ותירס) הובילו לשינויים חיוביים אצל ילדים המאובחנים עם ADD/ADHD.

החשש מהדבקת תוויות

השתתפתי בישיבות צוות רבות בבתי ספר שבהן שללתי הפרעה בעיבוד שמיעתי או הפרעות בעיבוד שפתי, והגעתי למסקנה שלילד יש ADD או ADHD. התגובה שאני מקבלת לעיתים מההורים היא תחושה מציפה של עצב וחשש. חלק מההורים מפחדים שאם יאבחנו את ילדם כבעל ADD, תוצמד לו "תווית".

עם זאת, כהורים תוכלו לעשות רבות כדי למנוע זאת. חשוב לדבר עם הילדה כדי שתדע שהיא אינה עושה שום דבר רע בכך שהיא מתמודדת עם קשיי קשב, אלא שתפקידכם כהורים הוא לעזור לה לפתח מיומנויות שיקלו עליה ללמוד בדרך הטובה ביותר עבורה, בהתאם לאופייה הייחודי.

התאמות בכיתה

אם ילדכם אובחן עם ADD או ADHD, חשוב שייבנו עבורו תוכנית לימודית מותאמת והתאמות רשמיות. בעזרת האבחנה, ניתן לקבל מגוון התאמות בסביבת הכיתה כדי לתמוך בהצלחה הלימודית. התאמות אלו עשויות לכלול:

1. תוספת זמן במבחנים בליווי תמיכה לשמירה על ריכוז ומעקב;
2. תוספת זמן למתן תשובה;
3. יצירת קשר עין לפני מתן הוראות או התחלת משימה;
4. מיקום ישיבה מותאם - קרוב למורה או למול הדובר;
5. מבחנים: מתן מחסן מילים או אפשרות לשימוש בנוסחאות ובדפי עזר;
6. ספרי לימוד דיגיטליים או סט ספרים נוסף בבית כדי למנוע שכחה של שיעורים;
7. מתן הוראות ומטלות בכתב לצד ההוראות בעל פה, עבור ילדים עם קשיי זיכרון.

למרות שזה עשוי להיות מאתגר לעיתים, חשוב לצמצם ככל האפשר מסיחי דעת. הדבר נכון הן בכיתה והן בבית, ובמיוחד בזמן שהילד אמור להתרכז בלמידה.

בנוסף, שבחו וחזקו התנהגויות חיוביות בזמן שהן מתרחשות. אם ילדכם ישב 15 דקות ולמד, תנו לו הפסקה כשהוא מבקש. ילדים זקוקים להפסקות תכופות אלו כדי לתת למוח הזדמנות להירגע ולהתרענן.

תנועה היא מרכיב מפתח עבור ילדים אלה. אפשרו להם הפסקות תנועה בכיתה או בבית. פעילות גופנית מעלה את רמות הדופמין והנוראפינפרין, שלרוב נמוכות יותר אצל תלמידים עם ADD/ADHD, ומשפרת את הריכוז, השליטה העצמית ומצב הרוח.

אל תהססו להציע את ההתאמות הללו בפגישות עם צוות בית הספר והגורמים המקצועיים. בעזרת התמיכה הנכונה, ילדכם יפתח אסטרטגיות לפצות על תחומי הקושי ולמצות את הפוטנציאל שלו!