הפרעה בעיבוד שמיעתי

על פי הסקירה של גפנר וקסלר, הפרעה בעיבוד שמיעתי (APD) מתייחסת ל"מה שהמוח עושה עם מה שהאוזניים שומעות".

דוגמה נחמדה לכך: סבתא אחת ישבה ושתתה כוס קפה יחד עם נכדה הצעיר. כשהגיעה לתחתית הכוס, גילתה שם חייל צעצוע ירוק וקטן. היא הביטה בנכדה בהפתעה, והוא חייך ואמר: "רואה סבתא? זה בדיוק כמו בפרסומת בטלוויזיה, החלק הכי טוב בבוקר זה חיילים בתוך הכוס שלך!" (שיבוש של המילים Folgers ו-soldiers).

שמיעה היא תהליך מורכב ביותר. מה שהאוזניים והמוח שלנו עושים כדי לקלוט ולעבד מידע בזמן כה קצר הוא פשוט מדהים. אנו משתמשים בשמיעה שלנו כדי לתקשר, ללמוד ולהגיב לסביבות השונות שבהן אנו נמצאים.

מחקרים מראים כי השמיעה, ובמיוחד אצל ילדים, קריטית להתפתחות השפה והלמידה. הוראה הדורשת קשב שמיעתי מהווה 75-80% מכלל ההוראה בכיתה. המשמעות היא שההוראה האקדמית המסורתית מניחה שכל הילדים מסוגלים לשמוע, להתמקד ולהבין את קולה של המורה. 

במהלך השנים, הפרעה בעיבוד שמיעתי (APD) הפכה לאבחנה מדוברת ומוכרת יותר. למרבה הצער, קיים עדיין חוסר בהירות לגבי האבחון והטיפול בה. אחד הבלבולים הראשונים נוגע לראשי התיבות: האם מדובר ב-הפרעה בעיבוד שמיעתי מרכזי (CAPD) או ב-APD? שני המונחים מתארים את אותה ההפרעה בדיוק ומשמשים לסירוגין. 

מהי הפרעה בעיבוד שמיעתי (APD)? 

כץ, סטקר והנדרסון (1992) הגדירו הפרעה בעיבוד שמיעתי כ"מה שאנחנו עושים עם מה שאנחנו שומעים". זוהי היכולת של המוח לעבד אותות שמיעתיים נכנסים. כאשר מידע צלילי מגיע למוח, הוא מנתח את התדר, העוצמה והמאפיינים הזמניים שלו. כאשר ילד מאובחן עם APD, המשמעות היא שישנו קושי ביכולת של המוח לפענח מאפיינים אלו כראוי.

על פי כוח המשימה של ארגון ASHA (האגודה האמריקאית לדיבור ושמיעה, 1996), אנו משתמשים בשישה כישורים שמיעתיים מוגדרים כדי לעבד מידע קולי:

1. לוקליזציה ולטרליזציה של צליל: היכולת לזהות מהיכן הצליל מגיע.
2. הבחנה שמיעתית: היכולת להבדיל בין צלילים דומים.
3. זיהוי דפוסים שמיעתיים: היכולת להבחין בין טונים גבוהים לנמוכים ולזהות מקצבים ודפוסים.
4. ירידה בתפקוד בנוכחות אותות קוליים מתחרים: קושי להקשיב בתוך רעש רקע (לדוגמה, להבין שיחה במסעדה הומת אדם).
5. ירידה בתפקוד שמיעתי עם אותות קוליים משובשים: קושי להקשיב במצבים שאינם אופטימליים מבחינה אקוסטית (למשל, בכיתת לימוד רועשת).
6. היבטים זמניים של השמיעה: עיבוד ותזמון של רצף המידע השמיעתי.

הפרעה בעיבוד שמיעתי איננה ליקוי שמיעה ואינה ניתנת לאיתור באמצעות בדיקת שמיעה רגילה ("הרם את היד כשאתה שומע צפצוף"). שכיחות ההפרעה היא 3-5% מקרב אוכלוסיית הילדים בגיל בית הספר. בנוסף, קיים יחס מגדרי של שני בנים על כל בת אחת שמושפעת מכך. 

כישורים המושפעים מההפרעה

כישורי עיבוד שמיעתי משפיעים ישירות על יכולתו של הילד לשמוע ולהבין מילים בצורה ברורה. הדבר עלול להשפיע גם על כישורי השפה ההבעתית וההבנתית, על הזיכרון, על הקשב ועל הקוגניציה.

פגיעה בכישורי עיבוד שמיעתי עלולה לגרום לילד לשמוע מילה אחת במקום מילה דומה אחרת (כמו "ספר" במקום "תפר"). הדבר ישפיע ללא ספק על יכולתו להבין את משמעות הדברים. בדרך כלל, ילד צריך להיות לפחות בגיל 6-7 כדי לקבל אבחנה רשמית של הפרעה בעיבוד שמיעתי. עם זאת, קלינאי תקשורת ואודיולוגים יכולים להשתמש בכלי סינון מסוימים כבר מגיל ארבע כדי לזהות האם הילד נמצא ב"סיכון" לפתח APD. 

סימנים ותסמינים של APD

ילדים עם APD מראים דפוסי התנהגות שמתבטאים תחילה במיומנויות ההקשבה שלהם. קשיים אלו עשויים לעורר חשד גם לקשיים אחרים, כגון לקויות למידה, בעיות שפה, הפרעות קשב וריכוז ועיכובים התפתחותיים נוספים. ילד עם הפרעה בעיבוד שמיעתי עשוי להפגין את הקשיים הבאים:

• קשיים בקריאה ובאיות,
• קושי לזכור יותר מהוראה אחת בכל פעם,
• רגישות לקולות חזקים,
• תגובה איטית או מושהית (לעומת חוסר תגובה מוחלט),
• קושי בשמירה על ריכוז בסביבה שבה יש רעשי רקע,
• קושי בהבנת הומור או סרקזם שמועברים באמצעות אינטונציה ונימת קול,
• קושי בהבנת אנשים בעלי מבטא זר או אנשים שמדברים במהירות,
• קושי בזיהוי הכיוון שממנו מגיע הצליל.

כיצד מאבחנים הפרעה בעיבוד שמיעתי?

אודיולוג (קלינאי תקשורת המתמחה באודיולוגיה) הוא איש המקצוע הרפואי היחיד שיכול לאבחן הפרעה בעיבוד שמיעתי. למרבה הצער, לא כל האודיולוגים מוסמכים או מוכשרים לאבחון APD, ולכן חשוב לוודא זאת מראש כשקובעים תור. האודיולוג מאבחן את ההפרעה באמצעות סדרת בדיקות מקיפה שבוחנת היבטים קוגניטיביים, קשב, זיכרון, היסטוריה משפחתית, תפקוד לימודי ועוד. 

מדוע חשוב לגשת לאבחון? 

1. כדי לקבוע האם קיימת הפרעה, ואם כן, מהי חומרתה. אבחון מדויק יסייע לילד הן בסביבה הלימודית והן בבית. במידה ומדובר בילד בוגר יותר או מתבגר, המידע הזה חיוני כדי לעזור לו להבין מדוע הוא חווה קושי ומדוע ניתנות לו התאמות מסוימות.
2. כדי לשלול את ההפרעה כגורם לקשיי הילד. אם ההערכה אינה מובילה לאבחנה של APD, חשוב שהמשפחה תקבל המלצות והכוונה להמשך הבירור כדי למצוא את האבחנה המתאימה. 

טיפול בהפרעה בעיבוד שמיעתי

כל ילד הוא עולם ומלואו, מה שאומר שתוכנית הטיפול ב-APD תהיה שונה ומותאמת אישית לכל ילד. אשת מקצוע מרכזית שחייבת לקחת חלק בתוכנית הטיפולית היא קלינאית תקשורת. ניתן לעשות זאת במסגרת המערכת החינוכית או דרך טיפול פרטי.

במקרים רבים, APD אינה מוכרת אוטומטית כעילה לסל סיוע מיוחד בכיתה, מה שאומר שהיא לא תמיד מקנה זכאות ישירה לתכנית שילוב או ל-תוכנית חינוכית יחידנית (תח"י/IEP). עם זאת, ילד יכול להיכלל תחת הגדרה של לקות תקשורת או שפה, וכך לקבל שעות עם קלינאית תקשורת במסגרת בית הספר. המפגשים נמשכים לרוב בין 30 ל-40 דקות, ועבור חלק מהתלמידים ייתכן שזה לא יספיק. ילדים מסוימים עשויים להזדקק לטיפול פרטי, אינטנסיבי ומותאם אישית יותר.