האם כדאי לשחד את הילדים?: כל מה שצריך לדעת על מתן פרסים וחיזוקים

במאמר זה

• הניסוי
• תגמלו ילדים על דברים שהם לא רוצים לעשות באופן טבעי
• פרסים צריכים להינתן על מאמץ ולא על תוצאה
• הפרס צריך להיות משמעותי
• לילד חייבת להיות בחירה

כמי שחושב על הנושא הזה רבות, הורים – ובמיוחד הורים לילדים צעירים עם צרכים מיוחדים – שואלים אותי לעיתים קרובות: "האם הורים צריכים לשחד את הילדים שלהם?" התשובה היא, שזה יכול לעבוד, כן. מתן פרסים וחיזוקים לילדים הוא למעשה כלי חשוב ביותר לבניית מיומנויות חדשות – כאשר משתמשים בו נכון. וילדים ממש אוהבים את זה! אז איך יצא לפרסים שם רע כל כך?

"לאמא יש שיחה חשובה במשך שעה, בסדר? אז תוכל לשחק באייפד אם תישאר מחוץ לחדר, עשינו עסק?"

הניסוי

זה קרה בשנת 1971 בניסוי שערך פרופסור אדוארד דסי עם סטודנטים מאוניברסיטת סטנפורד. הוא ביקש מ-24 סטודנטים לפתור פאזל בתוך 13 דקות.

ביום הראשון, אם הם לא סיימו, הוא פתר אותו במקומם – מה שהעניק להם מוטיבציה פנימית של חוסר רצון שמישהו אחר יעשה זאת במקומם. ביום השני, הוא שילם למחציתם דולר אחד על כל פאזל שפתרו. יום זה הראה שהסטודנטים שקיבלו תשלום עבדו קשה יותר ופתרו יותר פאזלים. ביום השלישי, הוא שוב לא שילם לאף אחד מהם. הפעם הוא גילה שאלו שקיבלו תשלום ביום השני לא התאמצו באותה מידה ביום השלישי.

לכן, הוא שיער שמוטיבציה חיצונית (הכסף) פעלה כגורם המפחית מוטיבציה פנימית.

מאוחר יותר, חוקרים לא מצאו למעשה הבדל מובהק סטטיסטית במאמץ בין יום 2 ליום 3. בנוסף, חוקרים גילו שהסטודנטים כבר נהנו לשחק במשחק – כבר הייתה להם מוטיבציה פנימית – כך שהתגמול היה מיותר. למה שתתגמלו ילדים אם הם כבר נהנים מביצוע המשימה?

תגמלו ילדים על דברים שהם לא רוצים לעשות באופן טבעי

אז הנה כלל מס' 1 לשימוש נכון בפרסים: תגמלו ילדים על דברים שהם לא רוצים לעשות באופן טבעי – כמו שבירת הרגלים רעים או בניית הרגלים חדשים.

נערכו אינספור מחקרים על יעילותם של פרסים בשבירת הרגלים רעים – החל מגמילה מעישון בקרב נשים בהריון ועד לבניית הרגלים חדשים כמו פעילות גופנית. כאשר לילד אין עדיין מוטיבציה פנימית להתנהגות מסוימת, פרסים הם חשובים.

פרסים צריכים להינתן על מאמץ ולא על תוצאה

כלל מס' 2 הוא שמתן פרסים צריך להתבסס על מאמץ ולא על התוצאה. לדוגמה, תלמיד שמקבל באופן קבוע ציונים נמוכים בבית הספר כנראה לא יקבל מוטיבציה מפרס על קבלת ציון 100 – זה אולי לא מציאותי. אבל, אם הפרס מקושר להקדשת 30 דקות נוספות להכנת שיעורי בית, התלמיד יכול לפתח מיומנויות למידה שישפרו את הציונים שלו. ברגע שהילד מפתח את המיומנות הזו, כדאי להפסיק לתגמל עליה ולעבור למיומנות אחרת שזקוקה לחיזוק נוסף.

הפרס צריך להיות משמעותי

כלל מס' 3 הוא שהפרס צריך להיות בעל ערך. תארו לעצמכם שהבוס שלכם היה אומר לכם שאתם צריכים לעבוד 30 שעות נוספות השבוע, אבל ביום שישי הוא יחלק לכולם עט עם חריטה. פרסים חייבים להיות בעלי ערך כדי להניב תוצאות בעלות ערך. אם מדובר בתוספת שכר או בכמות שווה של זמן חופשי מאוחר יותר, מדובר בפרס שימושי; עט, לעומת זאת, כנראה לא יספק מוטיבציה.

לילד חייבת להיות בחירה

לבסוף, כלל מס' 4 – וכנראה החשוב ביותר. אוטונומיה חייבת להיות חלק מהתהליך. לילד חייבת להיות בחירה. צריכה להיות לו בחירה לגבי מה הוא עובד ואיך, או אפילו לגבי הפרס שלו.

לכן, אם הילד שלכם מקבל ציונים נמוכים ואתם רוצים לעודד אותו להשקיע יותר בבית הספר, תנו לו להחליט כמה זמן ובכמה ימים הוא צריך להתאמץ יותר, ומה הוא יקבל אם יעמוד ביעדים שלו. ללא אוטונומיה, אנו הופכים את בניית המיומנויות מבוססת הפרסים לעסקה לכל דבר – משהו שדומה יותר לשוחד – וזה כנראה לא תורם לילדים שלנו.

זכרו, רעיונות לפרסים עבור ילדים נמצאים בכל מקום. אנחנו קונים לעצמנו מתנות, מפרגנים לעצמנו בערב חופשי או בהטבות אחרות על השקעת מאמץ בדברים שהיינו מעדיפים לא לעשות. אנו משתמשים במוטיבציה חיצונית כדי לפתח מיומנות או הרגל – וככל שהמיומנות מתורגלת, אנו מפתחים מוטיבציה פנימית להשתפר או להתאמן יותר גם ללא התמריץ החיצוני.

אז, הורים, אל תהססו להשתמש במערכת פרסים וחיזוקים. פשוט מקדו אותה מחדש בהתנהגות טובה, בבניית מיומנויות תוך מתן אוטונומיה, ושנו את האופן שבו אתם מנסחים את התמריצים שלכם.

"במהלך השעה הקרובה, בזמן שאמא בשיחה, תוכל לבחור בין משחק חשבון לבין קריאת ספר. אם תעשה זאת, אתן לך לבחור מה נכין לארוחת הערב."