בבקשה, אל תשפטו אותי ואת הילד שלי עם הצרכים המיוחדים

לצערנו, העולם שלנו מלא באנשים שאינם מקבלים את השונה, ששופטים, מעירים הערות ופשוט מתנהגים בגסות כשהם רואים ילד שמתנהג בצורה מסוימת במקום ציבורי. מלבד לשלוח אותם לשיעורי נימוסים, אין הרבה שאנחנו יכולים לעשות כדי לשנות את התגובות שלהם כלפי ילדים עם צרכים מיוחדים.

אני תמיד אומרת למשפחות שאני מטפלת בהן שגם אם איננו יכולים לשנות את התגובות של אחרים, אנחנו יכולים לבחור איך להגיב בעצמנו במצבים האלה. האמת היא שמי שאין לו ילד עם צרכים מיוחדים לא יכול לדעת איך היה מגיב, או כמה קשה להתמודד עם התגובות של הסביבה.

רקע

ראשית, כדי להבין מדוע אנשים לא מבינים מהם "צרכים מיוחדים", חשוב לדעת שההגדרה של "צרכים מיוחדים" משתנה ממדינה למדינה. כתוצאה מכך, כשאנשים לא מקבלים מסר ברור, הם לא מבינים את המושג, ובדרך כלל גם לא יודעים איך להתנהג בנוכחות ילד עם צרכים מיוחדים.

המונח נכלל בדרך כלל תחת ההגדרה של מוגבלות, כפי שהוא מופיע בחוק האמריקאים עם מוגבלויות (ADA). מילון Merriam Webster מגדיר צרכים מיוחדים כ"כל אחד ממגוון קשיים (כגון מוגבלות או לקות גופנית, רגשית, התנהגותית או לימודית) הגורמים לאדם להזדקק לשירותים או להתאמות נוספים או מיוחדים (למשל בחינוך או בפנאי)". הגדרה כללית מאוד זו אינה מתחילה אפילו לפרט את הסוגים השונים של ילדים עם צרכים מיוחדים או את מה שחינוך מיוחד יכול לכלול.

ככל שמתרגלים יותר, כך ההתקדמות מחלחלת יותר לחיי היומיום!

נסו את האפליקציה Speech Blubs לתרגול מהנה ומעורר עניין יחד עם הקטנטנים שלכם.

הכינו דפי מידע למשפחה

הדבר הראשון שאני ממליצה עליו הוא לתת דפי מידע לבני המשפחה הקרובה. לפני שהכרתי את חמי וחמותי, אני לא בטוחה שהיה להם מושג מה עושה קלינאית תקשורת, והם לא הכירו את סוגי ההפרעות השונים. בעלי אפילו אמר לי שהוא לא חשב שאוטיזם באמת קיים. אחרי לא מעט שיחות הוא שינה את דעתו, והיום הוא אפילו יכול לומר לי כשהוא חושב שילד מסוים נמצא על הרצף.

https://www.instagram.com/p/B2R2ux5pZAc/?igshid=1vqgse2t7yx9q

יש לי כמה דפי מידע על הפרעות שונות, שחלקם הכנתי בעצמי וחלקם קיבלתי בכנסים שהשתתפתי בהם. בכל פעם שמשפחה מגיעה לקליניקה שלי, אני דואגת לתת לה כמה שיותר מידע. אני מעודדת את ההורים לצלם עותקים ולהראות אותם לבני המשפחה הקרובה, כדי שיבינו טוב יותר התנהגויות או תסמינים שעשויים להופיע.

האם זה תמיד עוזר? לא. האם זה מעשי לחלק דפים כאלה לזרים? לא. ובכל זאת, שווה לנסות, וזה עשוי להבהיר להם כמה דברים.

קבלו את הילד שלכם עם הצרכים המיוחדים

רוב המשפחות מבקשות ממני להסביר את ההפרעה ואת הציפיות לבני משפחה שמתקשים לקבל אותה. הייתה לי משפחה אחת שבנה אובחן לא מזמן על הרצף האוטיסטי. לאב היה קשה מאוד לקבל את האבחנה, ובעקבותיה הוא התחיל להתייחס לבנו אחרת. האם ביקשה ממנו להגיע לטיפול כדי לשוחח איתי, בתקווה שאצליח "להעיר אותו".

הדבר הראשון שעשיתי היה לבקש מהאב לצפות בטיפול מחוץ לחדר (יש לנו אוזניות כדי שההורים יוכלו להאזין לטיפול, אם הם רוצים). רציתי שהאב יראה את התכונות החיוביות של בנו (אכפתי, מנומס וחכם) ולא את ההתנהגויות השליליות שמופיעות במצבים חברתיים.

אל תשפטו את מה שאינכם מכירים. אם אכפת לכם, למדו להכיר את הבן שלי. מי שמכיר אותו – אוהב אותו.

Amy Stuart

במהלך הטיפול בחר הילד שני גיבורי פעולה למשחק דמיון. ביקשתי ממנו לתת שמות לדמויות, והוא קרא להן "אבא" ו"אקסבייר". שאלתי למה בחר בדמות של באטמן להיות אבא שלו, והוא ענה: "כי אני אוהב אותו".

זה כל מה שהיה צריך. בסוף הטיפול האב היה בדמעות, והאם סיפרה שמאז אותו מפגש הייתה לו השקפה אחרת לגמרי על האבחנה של בנו.

בני משפחה וזרים רואים לעיתים קרובות את הצדדים השליליים של ילדים כשהם מבצעים תנועות חזרתיות, צורחים או נמצאים בהתקף זעם. הם לא רואים את כל הדברים הנפלאים שהילדים האלה עושים ועד כמה הם חכמים באמת. כשאנחנו מאירים את התכונות החיוביות האלה, זה עוזר לקבל את ההפרעה ולהכיר בה.

התעלמו מאנשים שלא מבינים

זו כנראה העצה הנוספת היחידה שאני יכולה לתת לכם – התעלמו. אנשים יבהו, יעירו הערות או ישפטו בשקט, ואין לנו מה לעשות בנידון. התמקדו בילד שלכם. עשו את מה שהוא צריך כדי להפחית את התסמינים או כדי לעזור לו להירגע. אם אתם לחוצים או עצבניים, הוא ירגיש בזה.

נסו להישאר רגועים ככל האפשר באותו רגע. קל להיסחף ברגשות ולהתפרץ על האישה שבוהה בכם כבר 20 דקות, אבל אני מבטיחה לכם שזה לא ישפר את הרגשתכם, ורק יוסיף לכם לחץ ותסכול.