קוליק אצל תינוקות: חוויה אישית וטיפים להתמודדות
אני זוכרת שהייתי לצד אמא צעירה שהבן שלה קטן בכחצי שנה מהבת שלי. לבן שלה היה קוליק והוא פשוט סבל לא משנה מה היא עשתה. אני זוכרת שהסתכלתי על בעלי ואמרתי...
מאת Stacie Bennett•Feb 5, 2022•5 דק׳
אני זוכרת שהייתי לצד אמא צעירה שהבן שלה קטן בכחצי שנה מהבת שלי. לבן שלה היה קוליק והוא פשוט סבל לא משנה מה היא עשתה. אני זוכרת שהסתכלתי על בעלי ואמרתי, "וואו, זה בטח קיום נוראי". ממש לא היה לי מושג שאני עומדת לחוות את אותן הבעיות בדיוק עם הבן שלנו!
המפגש הראשון שלי עם הבן שלי
הבן שלנו נולד ב-19.6.19 בשעה 4:45 לפנות בוקר. הוא היה ילד גדול – שקל כמעט 4 ק"ג (8 פאונד ו-12 אונקיות) ובאורך של כ-54 סנטימטרים. הוא היה מושלם והתאהבתי בו ברגע שראיתי את הפנים שלו!
הבת שלנו לקחה מוצץ מיד וממש אהבה אותו. ניקולס היה ההפך הגמור. לא משנה מה ניסינו, הוא סבל מרפלקס הקאה וירק אותו. אני נשבעת שקניתי מוצצים בכל גודל פטמה, מותג, סוג ודגם שקיימים בשוק, ושום דבר לא עבד.
הדבר היחיד שהרגיע אותו לפרקי זמן ממושכים היה אני. הנקתי את שני הילדים שלי במשך 6 חודשים. זו בהחלט עבודה של אהבה! כל הכבוד למי שמצליחה להמשיך מעבר לשנה, אבל זה פשוט לא היה בשבילי. הרגשתי כמו פרה שמנה שהעטינים שלה דולפים תמיד ברגעים הכי לא מתאימים.
בגלל שניקולס לא הסכים לקחת מוצץ, הייתי הדבר היחיד שיכול היה לגרום לו להירדם ולהישאר רגוע. כמה שזה היה מתסכל, זה אכן עבר ברגע שהפסקתי להניק.
תסמיני הקוליק מופיעים
בלילות הראשונים בבית עם ניקולס, ידענו שהוא הולך להיות ילד מאתגר. למרות שהוא ישן טוב בלילה, בדרך כלל ברצפים של 3-4 שעות כבר מההתחלה, הוא היה עצבני ומקטר בטירוף כל היום ופשוט נראה סובל ולא נינוח.
הוא היה בוכה בלי שום סיבה, אפילו כשהוא היה מוחלף, שבע ורק התעורר משינה. הרגשתי גם שהוא פולט די הרבה. במבט לאחור, אני לא חושבת שזה היה יותר מתינוק רגיל, אבל חיפשתי משהו להאשים בו את הקוליק וזה היה הדבר הכי קל: ריפלוקס.
רופא הילדים שלנו אכן רשם לו תרופה, אבל זה לא שיפר את מצב הרוח שלו. בסופו של דבר גמלנו אותו מזה כשהבנו שריפלוקס לא היה הבעיה שלו.
חשבתי, טוב, אולי אלה גזים. הילד הזה יכל, ועדיין יכול, לעשות קקי ולהפליץ בעוצמה ובריח של אדם מבוגר. עם המחשבה הזו בראש, המשכתי ורוקנתי את כל מלאי הגרייפ ווטר וטיפות הפרוביוטיקה של אמזון.
האם הטיפות האלו עבדו? לא ממש. הוא עדיין צרח והיה חסר מנוחה בלי סוף נראה לעין. חברים ומשפחה אמרו לנו שזה בגלל שהוא ילד שני, ושחטפנו מכה כפולה כי הוא בן. האם זה נכון? אין לי מושג. אני כן אגיד, ממה שראיתי, שהילד השני באמת נראה כמו אתגר גדול יותר, אבל אני לא מדענית ולא עשיתי מחקר בנושא.
איך התמודדנו
הלוואי שיכולתי להגיד לכם שזה היה קל, אבל זה לא היה. היו ימים שבהם הסבלנות שלנו הייתה קצרה כל כך. בנוסף לחוסר השינה, ניסינו להעסיק את הבת שלנו ולשמור עליה שמחה.
זה היה קשה.
אני תמיד אומרת לכולם שאני שמחה שחוויתי דיכאון אחרי לידה עם הבת שלי ולא עם הבן שלי, כי אני לא בטוחה איך הייתי מתמודדת עם האופי שלו.
אל תאשימו את עצמכם או את התינוק בבכי — קוליק הוא לא באשמת אף אחד. נסו להירגע, ודעו שהתינוק שלכם יגדל ויעבור את השלב הזה.
KidsHealth.org
הנה כמה דברים שעשינו כדי לשמור על שפיות במהלך אותם 9-10 חודשים ראשונים:
- היעזרו במשפחה. יש לי חמים נפלאים שגרים קרוב אלינו ונעזרתי בהם לעיתים קרובות כדי שישמרו על הילדים. זה נתן לבעלי ולי הפסקה קטנה לישון, להיטען מחדש ולהתרענן.
- לתת לבכות קצת (Cry it out). עכשיו, תקשיבו, אני יודעת שהרבה אנשים לא יסכימו איתי וזה בסדר. זה לא מתאים לכולם, אבל לנו זה עזר. בימים שבהם ניקולס היה עצבני במיוחד וידעתי שכל הצרכים שלו נענו, נתנו לו לבכות. הייתי משאירה אותו בעריסה שלו ל-5 דקות ויוצאת החוצה כדי לקחת נשימה עמוקה וטובה. האמת היא — אני אמא טובה יותר כשאני רגועה ואסופה. היו פעמים שלא יכולתי לגשת אליו כי הייתי כועסת או מתוסכלת מזה שהוא בוכה ומקטר כל הזמן.
- לכו להיבדק אצל רופא. לקחנו את ניקולס ודאגנו לוודא ששום דבר רפואי לא מתרחש, כמו אלרגיות למזון. הוצאתי מהתפריט שלי מוצרי חלב, אגוזים וזרעים, כל דבר שעלול היה לגרום לו לאי נוחות. ברגע שהכל נבדק ונמצא תקין, פנינו לאפשרויות אחרות כמו גרייפ ווטר כדי לעזור.
- חלקו משמרות. היו פעמים רבות שבעלי לקח את המשמרת העיקרית עם ניקולס ואז אני לקחתי את המשמרת הבאה. זה נהיה קל יותר ברגע שהפסקתי להניק כי הוא יכל לקבל בקבוק במהלך הלילה. אם אתן שואבות בלעדית ומתמודדות עם קוליק, נסו לשאוב מספיק לבקבוק ותנו לבן/בת הזוג לקחת משמרת לילה. תופתעו לגלות כמה עוד קצת שינה עוזרת למצב הרוח ולסבלנות למחרת.
- הקפידו לדאוג לעצמכם. שתו הרבה מים ואכלו אוכל מזין. אם לגוף שלכם אין את הדלק המתאים, הוא לא יוכל להתמודד עם המרתון שהוא חיי ההורות.
כמו בכל שלב, אנא זכרו שזה משתפר. ניקולס בן 10 חודשים ולמרות שהוא עדיין די חסר מנוחה (שיניים ארורות), המצב השתפר מאז שהוא התחיל לזחול.
הרגעים עם הילדים שלנו חולפים מהר, והורים לילדים גדולים יותר אמרו לי שעוד נתגעגע לימים האלה ונאחל לעצמנו בעיות כאלה, כי עם ילדים גדולים מגיעות בעיות גדולות יותר.
בהצלחה והחזיקו מעמד!
על הכותב/ת