האם ילדים על הרצף האוטיסטי יכולים לסבול גם מאפרקסיה של דיבור?

קודם כול, ילד יכול לקבל אבחנה של אוטיזם וגם לסבול מאפרקסיה של דיבור בו בזמן. האם כל אחת מההפרעות יכולה להופיע באופן עצמאי? כן. עם זאת, מחקרים מראים שלילדים על הרצף יש סיכון מוגבר לסבול גם מאפרקסיה של דיבור.

אפרקסיה היא הפרעה נדירה יחסית, אך היא מופיעה אצל כ-65% מהילדים עם אוטיזם (Autism Speaks). ממצא זה מעודד הורים לילד שאובחן באחת ההפרעות לבדוק אותו גם לגבי ההפרעה האחרת. הדבר נכון במיוחד אם ילדכם אינו מתקדם ביעדי התקשורת שלו.

זיהוי אפרקסיה של דיבור

מה זה? איך תדעו אם לילדכם יש אפרקסיה? ילדים עם אפרקסיה מתקשים לתאם את השימוש בלשון, בשפתיים, בפה ובלסת כדי להפיק צלילי דיבור ברורים ועקביים. לכן בכל פעם שהם אומרים מילה, היא עשויה להישמע אחרת – בכל פעם מחדש.

https://www.youtube.com/watch?v=x15nL_MicOw

צפו בסרטון הזה כדי להבין יותר על אפרקסיה של דיבור בילדות (CAS)

בגלל חוסר העקביות הזה, גם להורים – שמכירים היטב את ייחודיות הדיבור של ילדם – עלול להיות קשה להבין אותו. המשמעות היא שלשומעים שאינם מכירים את הילד, כמו המוכרת במכולת או הגננת, יהיה קשה עוד יותר להבין מה ילדכם מנסה לומר.

גם לאנשי מקצוע עלול להיות מאתגר לקבוע מדוע ילד מתקשה לדבר. האתגר מסתבך עוד יותר כשלילד יש הפרעה התפתחותית כמו אוטיזם, שגם היא כרוכה בקשיי תקשורת. לכן אינני מופתעת שאיש המקצוע הרפואי שהוזכר בשאלה לא היה בטוח איזו הפרעה משפיעה על קשיי התקשורת.

אם יש לכם שאלות או חששות, חשוב מאוד לפנות לאבחון אצל קלינאית תקשורת. אנשי מקצוע אלה מוכשרים לזהות את הסימנים המרכזיים של כל הפרעה ולהבין מה עומד בבסיס הקושי. הם גם מוכשרים לבנות לילדכם תוכנית מותאמת אישית עם יעדים ממוקדים.

למה לצפות באבחון

כפי שציינתי, קלינאית התקשורת תחפש התנהגויות מסוימות כדי להבחין בין אפרקסיה להפרעות תקשורת אחרות. בין הסימנים המרכזיים עשויים להיות:

במהלך האבחון, קלינאית התקשורת תבדוק גם את הכוח המוטורי של הפה ואת התנועות של הילד. הבדיקה כוללת הערכה של תנועות הלסת, השפתיים והלשון. היא עשויה לבקש מילדכם לבלוע, להזיז את הלשון, לכווץ שפתיים, לחייך, ללקק סוכרייה על מקל וכדומה, תוך בדיקת התיאום בין תנועות השרירים.

אבחון יסודי כולל גם בדיקה של שמיעת הילד, של כישורי התקשורת המילולית והלא מילולית ושל היכולת לחקות ולהגיב להוראות. תוצאות הבדיקות האלה יכולות לספק הכוונה חשובה בבניית תוכנית הטיפול של ילדכם.

7 פעילויות דיבור שאפשר לעשות בבית

אמנם המטפלים הם מקור הטיפול העיקרי של ילדכם, אבל חשוב שגם אתם תתרגלו את הכישורים האלה בבית ובסביבה הקהילתית.

2. השתמשו בחפצים יומיומיים שונים כדי להגביר או לשנות את הקול שלכם באופן שימשוך את תשומת לב ילדכם.

למשל, אמרו משהו לילדכם דרך גליל ריק של מגבות נייר או בעזרת אפליקציה לשינוי קול. בדקו אם ילדכם מגיב או משמיע צליל בחזרה. שבחו כל ניסיון. המטרה היא חיקוי הדדי הלוך ושוב.

4. הוסיפו התרגשות למילים שלכם!

הדגישו צלילים בתחילת המילים או בסופן. שוב, המטרה היא שילדכם ישים לב ויחקה.

6. חזרו לעיתים קרובות על "מילות ליבה" במשפט פשוט או בתיאור פעילות.

עשו זאת תוך משחק מהנה עם ילדכם. למשל, כשאתם מפריחים בועות סבון, השתמשו במילות ליבה כמו "בועה", "לנשוף" ו"פוף" והדגישו אותן.

התמקדו באותן מילים באותה פעילות בכל יום. שמרו על מילים פשוטות ועל משפטים קצרים. עצרו לרגע לפני שאתם חוזרים על הפעולה או נותנים את החפץ הרצוי, כדי לעודד את ילדכם לחזור על המילה.

7. עודדו חיקוי בעזרת שירים.

לשירים רבים יש תנועות שמלוות אותם, כמו "אם אתה שמח ואתה יודע" (מחא כף, רקע ברגל), "העכביש הקטן" ועוד. יש משהו במוזיקה שמרתק ילדים באופן שמעודד אותם להתבונן בפה ובתנועות שלכם.