למצוא את הקול של אחי: למה הפכתי לקלינאית תקשורת
הסיבה שבגללה הפכתי לקלינאית תקשורת היא משהו שאני חולקת עם כל מי ששואל אותי.
מאת Stacie Bennett•Feb 12, 2022•4 דק׳
הסיבה שבגללה הפכתי לקלינאית תקשורת היא משהו שאני חולקת עם כל מי ששואל אותי.
מאז שאני זוכרת את עצמי, אחי ואני היינו בלתי נפרדים. לא אהבתי אותו כשרק נולד. למעשה, ביקשתי מאמא שלי "להחזיר אותו", וכמעט הפלתי אותו על הרצפה כשהחזקתי אותו בפעם הראשונה.
עם הזמן, הוא הפך לאדם שביליתי איתו את רוב הזמן שלי, זה שיכולתי לפקד עליו, שומר כל הסודות שלי, וזה שהגנתי עליו בחירוף נפש. הערצתי אותו בדרך שמעולם לא חשבתי שאעריץ, והוא גם, בלי לדעת, נתן לי השראה להפוך לקלינאית תקשורת.
מהרגע שהוא התחיל ללמוד בבית הספר, אמא שלי שמה לב שסטיבן לא לומד כמו שצריך. לקח לו יותר זמן לעבד מידע, הסיכומים שהביא הביתה לא היו הגיוניים בכלל, אותיות ומספרים התהפכו לו, והוא לא הצליח לזכור שום דבר שהיא או אבא שלי אמרו לו. המידע פשוט נכנס מאוזן אחת ויצא מהשנייה.
ככל שהלימודים התקדמו, רמת הקושי של החומר עלתה וכך גם רמת התסכול של סטיבן. נדרשו לו ולאמא שלי שעות על גבי שעות כדי להשלים משימה אחת. המצב נעשה כל כך גרוע שאבא שלי היה נכנס הביתה מהעבודה ואפילו לא שואל איך עבר היום, כי סטיבן בכה, אמא שלי צעקה, ואני הייתי צריכה לרוץ לחוג ריקוד.
אחי לימד אותי איך להשמיע קול ולהילחם למען אלה שלא יכולים להילחם למען עצמם.
בשלב הזה אמא שלי החליטה לפעול כדי שסטיבן יוכר במסגרת החינוכית ויקבל תוכנית חינוכית יחידנית (תח"י/IEP). הייתי צעירה אז, כך שאני לא זוכרת כל שלב בתהליך, אבל אני יודעת שההורים שלי נלחמו בשיניים כדי שהילד המסכן הזה יקבל הכרה. בית הספר הערים קשיים בכל שלב ושלב.
אחרי איומים בנקיטת צעדים משפטיים, בית הספר סוף סוף אבחן את אחי וגילה שהוא דיסלקטי, סובל מהפרעה בעיבוד שמיעתי, בעל קשיי היגוי ושיבושי היגוי, ופגיעה בזיכרון לטווח קצר. וואו, נכון?
הוא התחיל מיד טיפולי קלינאות תקשורת וקלינאית התקשורת טיפלה בקשיים האלה. זה היה מאבק ארוך, מעייף ומפרך. כל תוכנית יחידנית נתקלה בהתנגדות מצד הנהלת המחוז. למזלו של אחי, ההורים שלי התעקשו על התאמות מתאימות ועמדו לצידו בכל צעד ושעל. זו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי לעבודתה של קלינאית תקשורת, וזה שינה את חיי לתמיד.
המצב בלימודים התחיל להשתפר עבורו, אבל ההצקות והבריונות מצד ילדים אחרים לא פסקו במשך זמן רב. כאחותו הגדולה, הלוואי שיכולתי להגן עליו בכל יום מחיי, אבל לא תמיד יכולתי. אני לא יכולה לתאר לכם כמה פעמים צעקתי על ילדים שקראו לו בשמות גנאי, דחפתי ראשים של ילדים לחלון ההסעה (תאמינו לי, הגיע להם), והברחתי ילדים מאחי בניסיון להגן עליו. בגלל לקות התקשורת שלו, הוא לא יכול היה להגן על עצמו מילולית – אז לקחתי על עצמי לעשות זאת במקומו!
קפיצה קדימה לתיכון: סטיבן כבר הגיע לגובה של שני מטרים והתנשא מעל הבריונים שלו. למרבה המזל, הוא קיבל התאמות בתוכנית הלימודים וקלינאות תקשורת כבר מגיל צעיר, כך שעד שהגיע לתיכון, אף אחד כבר לא ידע באמת על הקשיים של שנותיו הראשונות בבית הספר. הוא למד לנגן על סקסופון בריטון, טנור ואלט והצטרף לתזמורת בית הספר. שם הוא מצא כמה מחבריו הטובים ביותר ובני בריתו.
הוא סיים את התיכון והמשיך ללימודי צילום. הוא היה שולח לי עבודות מהמכללה כדי שאעשה להן הגהה ועריכה עד יום סיום הלימודים. סטיבן למד לפצות על הקשיים שלו והמשיך עד לקבלת תואר אקדמי. כיום הוא עובד בבנייה יחד עם אבא שלי ברוס, מנהל עסק משלו לטיפוח רכבים (שמצליח מאוד), ועושה ימי צילום מהצד.
אחי היה זקוק לי מגיל צעיר מאוד, אבל האמת היא שאני הייתי זקוקה לו יותר. הוא לימד אותי להיות מלאת חמלה, אכפתית, מתחשבת, מקבלת, ולהיות שגרירה ופה עבור אלה שלא יכולים לדבר למען עצמם. הוא מעניק לי השראה בכל יום ואני גאה באיש שהוא הפך להיות. סטיבן נאמן, חברותי, מצחיק, מסור וחרוץ. הוא ה"אח הקטן" הכי טוב שמישהו יכול לבקש.
אני מספרת לכם את זה כי אף אחד לא מבין באמת את חוסר האונים של בן משפחה שאחיו, אחותו או ילדו מתמודדים עם קשיים. אנא דעו שאתם לא לבד. שנית, היו חברים, לא בריונים. צריך רק אדם אחד. רק אדם אחד שיושיט יד, שיהיה חבר, שיציע מקום לשבת. לעולם אי אפשר לדעת מה האדם האחד הזה יהיה עבור מישהו אחר. ולבסוף, לעולם אל תפסיקו להילחם. כל מה שקשה שווה להילחם עליו. לכו צעד אחר צעד ובקשו עזרה כשאתם זקוקים לה!
על הכותב/ת