זמן מסך: המדריך המקיף

ברוכים הבאים לסדרת המדריכים המקיפים שלנו, שמחברים בין כותבי הבלוג סביב נושא חשוב שנבחן לעומק בבלוג שלנו. המדריך הזה בוחן האם זמן מסך מועיל לפעוטות.

במאמר זה

• סוגי זמן המסך השונים
• • 1. האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP)
  • • קובעים גבולות
  • 2. האיגוד האמריקאי לדיבור, שפה ושמיעה (ASHA)
  • 3. ארגון הבריאות העולמי (WHO)
  • מדיה וילדים
  • ילדים צעירים ומסכים בתקופת הקורונה – סדנה מקוונת
  • • כמה ילדים זוכרים ממה שהם רואים במסך?

Speech Blubs מקבלת מדי שבוע שאלות מהורים ומקלינאיות תקשורת שתוהים אם ילדיהם צריכים להשתמש במסכים למטרות “חינוכיות”. הנה עוד כמה שאלות על זמן מסך לילדים: מאיזה גיל אפשר להתחיל להשתמש במסכים, כמה זמן מסך זה יותר מדי, איזה תוכן הכי מתאים לילד שלנו, והאם צפייה בטלוויזיה תעכב את התפתחות הדיבור שלו? אלה שאלות מורכבות, שנוגעות לגורמים תורשתיים ולשיקולים הקשורים לגיל, לנושאים חברתיים-כלכליים, ואפילו לשאלה מה בעצם פירוש המילה “חינוכי”. מעבר לכך, לא כולם מסכימים, והנושא נראה אחרת בתרבויות שונות, נוגע בערכים שונים וכולל רעיונות שמשתנים כל הזמן לגבי מה בריא.

הבלוג הזה הוא חלק מהדיון המתמשך על זמן מסך וילדים, בהמשך לפוסטים שכבר קיימים באתר שלנו ולוובינרים האחרונים, ביניהם הרצאת TEDx ‏“מדיה וילדים” והסדנה המקוונת “ילדים צעירים ומסכים בתקופת הקורונה”, בהשתתפות ארבעה מהמומחים המובילים בארה״ב בתחום.

הבלוג כולל את הוובינרים והמומחים האלה כי הם חלק מהבסיס לעמדות ולהמלצות של שלושת הארגונים המבוססים ביותר בתחום: האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP), האיגוד האמריקאי לדיבור, שפה ושמיעה (ASHA) וארגון הבריאות העולמי (WHO).

ארגון רביעי, CPLOL, הוא ועדת הקישור הקבועה של קלינאי התקשורת/הלוגופדים באיחוד האירופי. ראשי התיבות 'CPLOL' מתייחסים בעצם לשם הצרפתי: Comité Permanent de Liaison des Orthophonistes/Logopèdes de l'Union Européenne. בשלב זה אנחנו עדיין אוספים מידע על ההמלצות שלהם, וגם נתונים על ארגונים נוספים בעולם.

אי-הבנה לגבי מדיה דיגיטלית

הבלוג הזה מנסה למקד את הדיון ולתת להורים ולמטפלים את כל המידע העדכני כדי שיוכלו לקבל החלטה משלהם לגבי זמן מסך. רוב המומחים מסכימים שמסכים אינם רעים מטבעם – מה שצריך לשפר הוא האופן שבו אנחנו משתמשים בהם.

סוגי זמן המסך השונים

כדי להתחיל, נבחן את הדרך שבה בדרך כלל מסווגים זמן מסך:

סיווג לפי סוג התוכן

1. בידור – הסוג הפופולרי ביותר, כולל צפייה בטלוויזיה ומשחקי וידאו

2. חינוכי:

• למידה מרחוק – יכולה לכלול שיחות וידאו וקורסים מקוונים
• אפליקציות חינוכיות – כל אפליקציה שמתיימרת ללמד משימה או מיומנות מסוימת
• אפליקציות שמעודדות יצירה – כולל סרטונים ואפליקציות של עשה זאת בעצמך, הדרכות ובנייה, וגם כאלה שמלמדות אמנות ומוזיקה.

3. שיחות וידאו – כולל וואטסאפ, סקייפ, זום, וובקס ווייבר

4. רשתות חברתיות – כולל פייסבוק, אינסטגרם, סנאפצ'ט, טינדר, באמבל, טיקטוק, טוויטר

סיווג לפי אופן השימוש בתוכן

1. פסיבי – פשוט צפייה בטלוויזיה או בקליפים

2. אקטיבי – יכול לכלול משחקים, גלישה, צפייה בשיעורי יוגה ועוד.

• מתמקד במעורבות פעילה (הדדיות בין האפליקציה למשתמש)
• שימוש משותף (באונליין עם חברים ו/או משפחה)

3. יצירתי – יכול להיות שיתופי או של יוצר יחיד, אבל העיקר הוא פיתוח מיומנויות ויצירת משהו שאפשר לשתף או להציג. חשובים כאן גם מהות התוכן, גם איכות התוכנה וגם רכישת המיומנויות.

4. תקשורתי – למידה מקוונת, WhatsApp, אינסטגרם, פייסבוק ועוד.

**שימו לב שגם החלוקה הזו היא שילוב של כמה רשימות שונות במקצת זו מזו. העיקר הוא להתחיל להתבונן באפשרויות כדי להבין את היקף הדיון.

Speech Blubs: אפליקציה חינוכית ואקטיבית בשבילכם ובשביל הקטנים

חשוב מאוד: כל המומחים מסכימים שהדרך הטובה ביותר לילדים להשתמש במסכים היא עם הורים פעילים ומעורבים שצופים יחד איתם.

טוב, אחרי שהוצאתי את זה מהמערכת, בואו נשמע מה יש לארגונים המקצועיים לומר על זמן מסך.

המלצות זמן המסך של שלושת הגדולים!

הנה השיקולים וההנחיות שקשורים לקביעת זמן המסך המומלץ לילדים. “שלושת הגדולים” הם AAP, ‏ASHA ו-WHO.

1. האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP)

ההנחיות העדכניות מבקשות מההורים לקבוע גבולות – מתי, איפה וכמה זמן הילדים יכולים להיות מחוברים – אך מכירות בכך שלמדיה אלקטרונית יש יתרונות לצד סיכונים.

האקדמיה נשארה עם ההמלצה לא לחשוף למסכים ילדים מתחת לגיל 18 עד 24 חודשים, עם חריג אחד: שיחות וידאו. לדברי הרופאים, שיחות עם בני משפחה רחוקים דרך שירותים כמו Skype ו-FaceTime יכולות לעזור לבנות קשרים. עם זאת, הם עדיין טוענים שאין כמעט ראיות לכך שתינוקות מבינים או מפיקים תועלת מצפייה בטלוויזיה, משימוש באפליקציות או מפעילויות מקוונות אחרות. למעשה, ד״ר דימיטרי כריסטקיס וד״ר ג'ון האטון (ראו בהמשך) מסבירים שהמחקרים שלהם מראים מעט מאוד ראיות פיזיולוגיות לתועלת כלשהי.

אם הורים רוצים לחשוף ילדים בני 18–24 חודשים לתוכניות ולאפליקציות, חשוב שהם ישחקו ויתקשרו איתם תוך כדי. טלפונים, אייפדים ומכשירים אחרים לא אמורים בשום אופן להחליף את האינטראקציה עם ההורים ולהפוך לבייביסיטר “חינמי”. לגילאי שנתיים עד חמש ממליצה האקדמיה על שעה ביום או פחות, וקוראת להורים להמשיך להשתתף ולבחור רק תוכן איכותי ממקורות כמו PBS Kids ו-Sesame Workshop.

קובעים גבולות

ההנחיות קוראות למשפחות עם ילדים גדולים יותר לקבוע גבולות למדיה במהלך היום, כך שיישאר מקום לשעה לפחות של פעילות גופנית, לשינה מספקת (8 עד 12 שעות, בהתאם לגיל) ולזמן משפחתי איכותי. גבולות כאלה יפחיתו השמנה, חוסר שינה ופגיעה בהישגים בבית הספר, ועדיין יאפשרו לילדים להתחבר ברשת עם חברים ומשפחה וללמוד על העולם הרחב.

האקדמיה ממליצה גם שההורים:

• ירחיקו מכשירים וטלוויזיות שעה לפני השינה ולא ישאירו אותם בחדרי השינה בלילה. האור והרעש עלולים לשבש את השינה.
• ימנעו ממדיה בידורית בזמן הכנת שיעורי בית. הוכח שריבוי משימות כזה פוגע בלמידה.
• יקבעו מקומות וזמנים נטולי מדיה (כמו ארוחת הערב) לכל בני המשפחה, כולל המבוגרים.
• ימשיכו לעקוב אחרי מה שהילדים צופים בו וידברו איתם על בריונות ברשת, סקסטינג וסכנות נוספות.

2. האיגוד האמריקאי לדיבור, שפה ושמיעה (ASHA)

ASHA מדווח כי “הורים ממשיכים להתמודד עם קביעת גבולות מתאימים לילדים, וזה לא בהכרח פשוט כמו לא יותר מ-30 דקות ביום.”

“נסו לשתף משפחות בהחלטות הטכנולוגיות האלה כדי לעזור להן למצוא איזון בזמן המסך לקראת שנת הלימודים החדשה:

1. הכינו תוכנית – והקפידו עליה. אם עדיין לא בניתם תוכנית טכנולוגיה משפחתית, תחילת שנת הלימודים היא זמן מצוין לעשות זאת. גופים אמינים רבים, ביניהם האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ו-Common Sense Media, מציעים תבניות שמקלות על כך. גם אם כבר יש לכם תוכנית, מצאו זמן לחזור אליה ולבחון – יחד עם הילדים – אם הכללים צריכים להשתנות. מה עובד ומה לא? האם הילדים כבר גדולים מספיק להרשאות נוספות או שונות? תוכניות זמן מסך צריכות להשתנות כדי להישאר אפקטיביות.
2. התמקדו באיכות. כמות – כמו מגבלות זמן יומיות או שבועיות – עדיין עובדת אצל משפחות רבות, אבל לא כל זמן מסך שווה. כפי שרוב המומחים מדגישים היום, 30 דקות של יצירה – אמנות, סיפורים, תכנות – אינן כמו 30 דקות של צפייה פסיבית בסרטוני יוטיוב. תנו עדיפות לראשון – ושקלו לאפשר יותר גמישות כשהזמן מנוצל היטב.
3. שמרו על קדושת ארוחת הערב. עצה ותיקה וטובה: ארוחת הערב צריכה להיות זמן בלי מסכים. תנו לשיחה להיות במרכז השולחן. מלבד חיזוק כישורי התקשורת של הילדים – דיבור, שפה וכישורים חברתיים – ומתן הזדמנות קבועה וחסרת תחליף לקרבה וחיבור משפחתי, לארוחות משפחתיות קבועות יש עוד יתרונות רבים. טכנולוגיה כמעט תמיד מסיחה את הדעת – אז בלי לענות להודעות, למיילים ובלי לחפש בגוגל. כולם יכולים לחכות 30 דקות.
4. בלי מסכים לפני השינה. עוד המלצה קלאסית שלעיתים קרובות מתעלמים ממנה. מחקר עדכני של Common Sense Media מצא ש-68% מבני הנוער – ו-74% מההורים – לוקחים איתם היום את המכשירים הניידים למיטה. זה לא רק פוגע בפעילויות מועילות לפני השינה, כמו קריאה יומית, אלא גם עלול להפריע לשינה מספקת – שנחוצה לבריאות הגופנית והנפשית ולהצלחה בלימודים.
5. הגבילו בזמן שיעורי הבית. זה ללא ספק נעשה קשה יותר ככל שהילדים גדלים והמטלות דורשות חיפוש ברשת. לכן צמצמו את הטכנולוגיה ככל האפשר – והשתמשו בה רק לצורך שיעורי הבית. בזמן הזה, הימנעו מריבוי משימות עם רשתות חברתיות או הודעות.
6. היו מעורבים. הפכו את השימוש בטכנולוגיה לפעילות משותפת. צפו בילדים משחקים פורטנייט או צופים בסרטונים של היוטיוברים האהובים עליהם – יחד איתם. שאלו שאלות. הראו – ועדיף, גלו – עניין. כך לא רק שומרים על ערוצי תקשורת פתוחים ויוצרים הזדמנות לשיחה ולקרבה, אלא גם אפשר להרגיע את החששות לגבי הזמן שהילד מבלה ברשת – כלומר, אולי זה לא נורא כמו שחשבתם. מנגד, זה יכול להיות סימן מוקדם לתוכן בעייתי.
7. העמיקו את השיחה. חשבו מעבר לגבולות, כללים והגבלות. שוב, יש להם מקום, אבל עודדו את הילדים לחשוב באופן ביקורתי ועצמאי על האופן שבו הם משתמשים בטכנולוגיה (סיכונים/תגמולים), ועזרו להם להעריך את הזמן שמחוץ למסך – גם פעילויות וגם מערכות יחסים – ולהעדיף אנשים על פני מכשירים.

הורים לא יכולים לפקח על הכול, במיוחד כשהילדים גדלים. דברו על הציפיות שלכם מאזרחות דיגיטלית טובה ועל ערכי המשפחה, כדי שהילדים ייקחו אותם איתם כשהם אצל חברים, בהסעה לבית הספר ובעולם בכלל. תנו להם את הכלים לקבל החלטות טובות.”

3. ארגון הבריאות העולמי (WHO)

לפי ההנחיות החדשות של ארגון הבריאות העולמי, שמעוניין מאוד להגביל את זמן המסך של ילדים, ילדים בני שנתיים עד חמש צריכים להיות מוגבלים ל-60 דקות מסך ביום בלבד (וכמה שפחות – יותר טוב). ילדים מתחת לגיל שנתיים, לדברי הארגון, לא צריכים לבלות זמן מול מסכים בכלל. באופן אידיאלי, כל זמן מסך צריך להיות “צפייה משותפת” עם מבוגרים מעורבים. ההמלצה הזו קשורה ישירות לנתוני הארגון על השמנת ילדים נרחבת ועל מחסור כללי בתנועה בסדר היום של ילדים.

עובדה מעניינת: ההנחיות האלה השתנו שוב ושוב בחמש השנים האחרונות. זה מראה שכמות המחקר בנושא הולכת וגדלה, ושהתוצאות משקפות בראש ובראשונה שתי עמדות: המסכים כאן כדי להישאר ויהיו חלק מחייהם של ילדים צעירים, וסוגי התוכן מתפתחים והופכים ראויים יותר לשיקול. גם העמדות של שלושת הגדולים השתנו במידה מסוימת, ואנחנו נמשיך לעדכן את ההמלצות שלהם.

עכשיו נבחן שני אירועים שהובלו על ידי אותו מומחה.

שני וובינרים מעניינים על זמן מסך

ד״ר דימיטרי א. כריסטקיס הוא מנהל המרכז לבריאות, התנהגות והתפתחות הילד במכון המחקר של בית החולים לילדים בסיאטל, מחבר מאמרים מחקריים וספרים, מומחה מבוקש ב-CNN, ‏NPR, ‏Today, ‏CBS News, ‏ABC News ו-NBC News, ולאחרונה גם הרצה ב-TEDx.

מדיה וילדים

https://www.youtube.com/watch?time_continue=421&v=BoT7qH_uVNo&feature=emb_logo

חמש התובנות המרכזיות מהוובינר הזה מתמקדות בעיקר בשימוש פסיבי במסכים, וקובעות כי:

1. המוח של ילד גדל פי שלושה בשנתיים הראשונות!
2. חשיפה ממושכת לשינויי תמונה מהירים בתקופה הקריטית להתפתחות המוח מרגילה אותו לצפות לרמות גירוי גבוהות, מה שמוביל לבעיות קשב בהמשך החיים.
3. על כל שעת צפייה בטלוויזיה לפני גיל שלוש, הסיכוי לבעיות קשב עולה בכ-10%. כלומר, ילד שצופה שעתיים ביום בטלוויזיה נמצא בסיכון גבוה ב-20% לבעיות קשב לעומת ילד שלא צופה בטלוויזיה.
4. גירוי קוגניטיבי (הורה שקורא או שר לילד) דווקא מפחית את הסיכוי לבעיות קשב בהמשך החיים.
5. תוכן חינוכי אינו מהווה סיכון לבעיות קשב, בעוד שתוכן בידורי מעלה את הסיכון ב-60%, ותוכן אלים – ב-110%.

ילדים צעירים ומסכים בתקופת הקורונה – סדנה מקוונת

בתקופת המגפה הוביל ד״ר כריסטקיס גם את הוובינר העדכני יותר, “ילדים צעירים ומסכים בתקופת הקורונה – סדנה מקוונת”, שבו השתתפו שלושה מומחים נוספים לילדים ולהתפתחות: ג'ון ס. האטון, ברנדון ט. מקדניאל ואלן וורטלה.

https://www.youtube.com/watch?v=t4ib95CxzD8

• דימיטרי א. כריסטקיס
• ג'ון ס. האטון
• ברנדון ט. מקדניאל
• אלן וורטלה

הנה כמה ציטוטים חשובים מארבעת המומחים. שימו לב עד כמה כל אחד מהם מוכן לשקול את היעילות של שימוש במסכים – זה משתנה גם אצלם.

ד״ר כריסטקיס על זמן מסך:

כמה זמן מסך (לפנאי) כדאי לאפשר, והאם כדאי לעשות חריגים בתקופה הזו?

“ההנחיות של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים לגילאי 18 חודשים עד 5 שנים מדברות על שעה עד שעתיים (שימו לב שהוא אחד האנשים שעזרו לנסח את ההנחיות האלה עבור ה-AAP).”

ד״ר האטון על זמן מסך:

1. היכן נמצא המסך (מה שנקרא נגישות)?
2. כמה משתמשים במסך (כמה דקות ביום ובאיזה גיל)?
3. באיזה סוג תוכן הם צופים?
4. האם מדובר בצפייה משותפת (הורים וילד משתמשים יחד)?

“יש הרבה ראיות לכך שילדים מתחת לגיל שנתיים לומדים הרבה פחות ממסכים, אם בכלל. חלק גדול מהמחקר הזה עסק בטלוויזיה, שהיא פסיבית מאוד.”

“ובמדיה אינטראקטיבית יותר ייתכנו הבדלים. נראה שמתחת לגיל שנתיים באמת יש מגבלה מסוימת במה שילדים לומדים ממסכים.”

“התוכן במסך צריך להיות פשוט, איטי ועדין. למידה עובדת הכי טוב בהקשר חברתי, באינטראקציה בין בני אדם. מעניין שהמוחות של ההורים והילדים מסתנכרנים כשהם עושים משהו סביב פעילות קריאה.

“מה שעדיין לא ברור הוא עד כמה מיומנויות שנלמדות במסך עוברות לעולם האמיתי. כל העניין צריך להיות לקחת את מה שבמסך ולתרגל אותו בעולם האמיתי כדי לפתח את המיומנויות בדרך הטובה ביותר.”

ד״ר מקדניאל על זמן מסך:

• ילדים זקוקים למטפל קשוב ומגיב
• השימוש של ההורים בטלפון ובטכנולוגיה כנראה משפיע על כל היבטי הרגישות שלהם לילד
• הכינו תוכנית מדיה משפחתית
• קבעו זמן משפחתי ממוקד
• קבעו זמנים ואזורים ללא טכנולוגיה
• דברו על הציפיות משימוש בטכנולוגיה
• צרו ושמרו על קשר עין בזמן שיחה
• זכרו שאתם בני אדם (ולא גיבורי על).
• אל תרגישו רע עם המאמצים שלכם להגביל את השימוש במסכים.

איך אפשר ליצור עם הילדים זמנים איכותיים וממוקדים, שבהם לא אעסוק בכמה דברים במקביל והתגובות שלי לא ייפגעו?

הוא מציע “לבנות תוכנית כלשהי כדי להתמודד עם התחושה שפשוט מושיבים את הילד מול הטלוויזיה. ילדים צעירים מאוד זקוקים להרבה אינטראקציה ותשומת לב מההורים, וזה מה שמקשה. טיפ: קחו הרבה הפסקות קטנות במהלך יום העבודה.”

ד״ר וורטלה על זמן מסך:

• אופי הילד. “הדרך היעילה ביותר להתפתחות ילדים היא כשיש לצידם מבוגר אכפתי והם מתקשרים עם חפצים מעניינים או עם עולם מעניין סביבם... מדיה מועילה היא משאב נפלא כשיש פיקוח הורי ברור. האופן שבו משתמשים במדיה משתנה בהתאם לסוג הילד שמשתמש בה.”
• התוכן. “באיזה תוכן הם עוסקים? האם הוא מתאים לגיל? האם התוכן מתאים לערכי המשפחה שלכם? האם יש משהו שעלול להשפיע לרעה וכדומה. לדבריה, חשוב להבחין בין תוכן חינוכי לתוכן שאינו חינוכי.”
• ההקשר – “כשהמבוגר מעורב עם הילד, או בשימוש משותף במדיה – מדברים עם הילד ומצביעים על דברים שרוצים שישים לב אליהם.”

כמה ילדים זוכרים ממה שהם רואים במסך?

“...אלה נקראות ‘משימות העברה’. נערכו כמה מחקרים בשנים האחרונות, ואנחנו יודעים שאם מראים לילד סרטון שבו מחפשים משהו על המסך, ואין בו אינטראקציה – הילד לא צריך לעשות כלום – ההעברה לא מתרחשת. כל זה עדיין ראשוני. אנחנו לא יודעים מספיק מהי אינטראקטיביות ומה בדיוק יאפשר לילדים להעביר את מה שהם רואים במסך לסביבה האמיתית.”

איך הורים יכולים לדעת אם אפליקציה מסוימת חינוכית, והאם היא באמת עושה את מה שהיא מבטיחה?

“הנה הדברים שכדאי לבדוק כדי לקבוע אם היא חינוכית:

1. האם הקצב איטי יותר?
2. האם האפליקציה מנסה לעודד את הילד לעסוק בתוכן גם מחוץ למסך?
3. האם התוכן מרגיע?
4. האם החומר מתחבר למה שמעניין את ילדכם?
5. האם היא מעוצבת בתבונה – מעודדת את הילד לצאת אל מעבר למסך, פונה אליו בהתאם לערכים שחשובים לכם כהורים, ושוב, האם יש לה השפעה מרגיעה על הילד?

דרך נוספת לדעת אם היא בסדר היא לשאול חברים.”

ד״ר וורטלה המליצה גם לבדוק את Common Sense Media לרעיונות ולמידע על תוכן מתאים לילדכם.

התובנה המרכזית מהוובינר: הדעות על זמן מסך שונות במידה מסוימת, אבל כולם הסכימו שהוא צריך להיות חינוכי, בהובלת ההורים ובפיקוח פעיל, ושיש להימנע מזמן מסך פסיבי לילדים מתחת לגיל שנתיים.

קלינאיות התקשורת שלנו על זמן מסך לילדים

בפוסט נוסף שכתבתי, “זמן מסך חכם – האם הוא נבון לפעוטות?”, אני שואלת שאלות כלליות על זמן מסך, מפרטת את ההמלצות של שלושת הארגונים הגדולים (ASHA, ‏AAP ו-WHO), מציגה טבלת המלצות לזמן מסך לפי גיל, ואף נותנת חמישה טיפים לתרגול דיבור בבית עם הילדים.

בפוסט שלה, “ילדים ומסכים: זמן מסך יכול להיות זמן משותף”, קלינאית התקשורת אל רוברטסון בוחנת איך לבחור פעילויות מסך לילדכם, ממליצה שהורים יהיו מעורבים בזמן המסך של ילדיהם, שיבחרו תמיד תוכן חינוכי, ובעיקר – שיתחלפו בתורות עם הילד וינצלו את זמן המסך כדי לעורר שיחה.

קלינאית התקשורת נטלי בארנס דנה בסכנות ובגורמים של התמכרות דיגיטלית ומסבירה איך Speech Blubs מתמודדת איתה בפוסט שלה זמן מסך חכם לכישורי דיבור מעולים. כדי להדגיש כמה אכפת לנו מ“הילדים שלנו”, הפוסט מפרט שוב את ההמלצות של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ושל ארגון הבריאות העולמי, ומנסה להציג את הנושא בפרספקטיבה של שכל ישר.

יש לציין שהמאמר הזה אינו עוסק בהשפעת הרשתות החברתיות. אנחנו סבורים שהנושא רחב מכדי להיכלל כאן.

מה הדרך?

לסיכום, המומחים סבורים כי:

1. זמן מסך אקטיבי הרבה יותר טוב מזמן מסך פסיבי.
2. זמן מסך בהובלת ההורים, בצפייה משותפת ובמעורבותם הרבה יותר טוב מהשארת הילד לבד, ללא השגחה, מול כל סוג של תוכן.
3. קביעת זמנים ואזורים ללא טכנולוגיה בבית הרבה יותר טובה מגישה מבולגנת לזמן מסך.
4. כל המומחים אומרים שאין שום דרך להצדיק מסכים לילד בשעת השינה או בארוחת הערב.
5. הם גם אומרים שזה הרבה יותר טוב לבחור מקום מתאים, כמות זמן מסך מתאימה (לפי ההמלצות של שלושת הגדולים) ואת סוג התוכן שהכי מתאים למשפחה שלכם.

בנוסף, המשיכו להתעדכן אצל שלושת הגדולים כדי לדעת על שינויים בהמלצות שלהם, ככל שמתפרסמים עוד ועוד מחקרים.

Speech Blubs הוא סוג של תוכן חינוכי שהוכח כמביא תוצאות אמיתיות בעזרה לילדים לדבר. נסו ותראו בעצמכם!